|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
המסעדה נכנסה לקצב הערב הרגוע. הלקוחות נכנסו, הזמינו מנות ונהנו מהאוכל באיטיות. ג’ק עמד ליד הדלפק, עוקב אחרי המתרחש באולם. ההרגל שלו לעקוב בקפידה אחרי כל פרט היה חלק מהעבודה שלו – גם הרשמית וגם הסודית. כמו תמיד, הוא ניצל כל הזדמנות ללמוד על האנשים שמגיעים למקום.
תשומת ליבו נמשכה לאיש שנכנס למסעדה מעט אחרי שעות השיא. גבוה, עם הליכה בטוחה, הוא פסע לפינה המרוחקת והתיישב ליד שולחן. זה היה סם – האיש שעמד במרכז תשומת ליבו של ג’ק בשבועות האחרונים. כל הופעה שלו תועדה בקפידה. ג’ק ידע שהמפגש הזה יכול להיות נקודת מפנה בחקירה שלו.
סם הזמין ארוחת ערב, וג’ק החליט להגיש אותה בעצמו. אחרי שווידא שהכל מוכן, הוא לקח את הצלחת ופנה לשולחן. כשהניח את המנה מול סם, הוא התכופף מעט ואמר:
“בתיאבון.”
סם הרים את עיניו, הנהן והתחיל לאכול, בלי לגלות עניין מיוחד בג’ק. אבל ג’ק ידע שזה רק מראית עין. סם תמיד היה עוקב, תמיד מנתח.
ג’ק חזר אל הדלפק, אבל המשיך לעקוב אחרי סם בזווית העין. סם לא מיהר, ונראה שהוא באמת נהנה מהאוכל. עבור ג’ק זה היה רגע כפול: הוא העריך את זה שהאורחים נהנים מהמטבח, אבל גם ידע שבביקור הזה מסתתר משהו מעבר.
כשסם סיים, ג’ק ניגש אליו שוב. עם חיוך הוא הציע:
“מה דעתך על כוס קפה, על חשבון הבית?”
“למה לא,” ענה סם בקצרה.
ג’ק סימן למלצר לפנות את השולחן והתיישב מול סם. בזמן שהקפה הוכן, הם החליפו כמה משפטים נייטרליים על מזג האוויר והמטבח המקומי. אבל ברגע שהקפה הוגש, האווירה החלה להשתנות. האור מהמנורה שעל הקיר נפל ברכות על השולחן, ויצר צללים מוזרים. החדר נעשה שקט באופן בלתי רגיל, כאילו העולם עצר את נשימתו.
סם לקח כמה לגימות, ואז הניח את הספל והביט בג’ק במבט חודר.
“למה בחרת בי למשימה הזו?” קולו היה חד באופן בלתי צפוי.
ג’ק הרגיש איך כל גופו נדרך. השאלה הייתה ישירה מדי. זו הייתה מכה שהוא לא צפה. ג’ק תמיד דאג להיות צעד אחד קדימה, אבל הפעם סם בחר את הרגע שבו הוא היה הכי פחות מוכן.
“משימה?” ג’ק חזר על המילה, מנסה להיראות מופתע. “על מה אתה מדבר?”
“אל תעמיד פנים,” סם נשען קדימה, קולו הפך מאיים. “אתה עוקב אחרי. כבר הרבה זמן. ואני רוצה לדעת למה.”
ג’ק נשף בכבדות, מנסה לאסוף את מחשבותיו. השיחה הזו הייתה בלתי נמנעת, אבל הוא קיווה לדחות אותה כמה שיותר.
“לכל אחד יש את המשימות שלו,” אמר לבסוף, מנסה לשמור על קול יציב. “אולי דרכינו הצטלבו במקרה.”
“במקרה?” סם גיחך, נשען אחורה בכיסאו. מבטו נותר דרוך. “אתה באמת חושב שאאמין לזה?”
ג’ק פגש את מבטו, מבין שאין לו לאן לסגת. הוא ידע שסם אינו סתם חבר נוסף בצפון הסינדיקט. הוא היה חכם, מחושב, ואולי ידע יותר ממה שהוא מראה.
“אתה יודע משהו שאני לא יודע?” שאל סם, קולו נעשה שקט יותר, אך תחושת האיום בו התחזקה.
ג’ק החליט לשנות טקטיקה, והשיב שאלה בשאלה:
“ואתה? גם אתה כאן לא במקרה.”
סם חייך בזווית פיו, אבל צל של ספק עבר בפניו. הוא לקח עוד לגימה מהקפה ואמר:
“במשחק הזה, כל אחד לעצמו, ג’ק. אתה חייב להבין את זה.”
ג’ק הנהן, שומר על קור רוחו. הוא הרגיש שסם מנסה להוציא ממנו מידע, אבל גם הוא לא מיהר לחשוף את הקלפים שלו. השיחה הזו הפכה למעין משחק שחמט, שבו כל מהלך עלול להיות מכריע.
“אתה יודע מה הדבר הכי מעניין?” סם המשיך, נשען מעט קדימה. “לעולם אי אפשר לדעת מי באמת מוביל במשחק הזה.”
המילים האלו גרמו לג’ק להרגיש עוד יותר דרוך. הוא הבין שהשיחה מתקרבת לנקודה מסוכנת. אך לפתע, סם שינה נושא.
“אני צריך מידע,” אמר סם. “אני רוצה לדעת מי מנהל את הסינדיקט.”
ג’ק הופתע. השאלה הזאת יכלה להעיד על הרבה דברים, אבל בעיקר היא הראתה שסם מחפש משהו עמוק יותר מאשר רק שליטה במצב.
“בסדר,” ג’ק התחיל בזהירות. “אבל גם אני צריך מידע. אם נעבוד יחד, נוכל להשיג יותר.”
סם הביט בו במשך זמן רב, כאילו מנסה להעריך עד כמה ג’ק דובר אמת. לבסוף, הוא אמר:
“יש מפעל נטוש ליד הגבול. שם תתקיים משלוח גדול. אבל אם אתה רוצה פרטים נוספים, תצטרך לפעול בזהירות.”
הוא שלף כרטיס ביקור מהכיס שלו והניח אותו על השולחן.
“זה כל מה שאני יכול להגיד כרגע. אתה יודע מה לעשות עם זה.”
עם המילים האלה, סם קם, הנהן ויצא מהמסעדה.
ג’ק נשאר לשבת ליד השולחן, מחזיק את כרטיס הביקור בידו. מחשבותיו התרוצצו בכמה כיוונים. המפגש הזה אישר שסם אינו רק חבר בסינדיקט, אלא אדם שיכול לשנות את כללי המשחק. עם זאת, הוא גם היווה איום משמעותי.
ג’ק קם ממקומו והלך למשרדו כדי להתחיל לנתח את המידע שקיבל. הלילה צפוי להיות ארוך, מלא ניתוחים, תכנונים והרהורים. המשחק הפך למורכב יותר והסיכון עלה מרגע לרגע.
כשסם יצא מהמסעדה, הלילה כבר עטף את העיר. צלו החליק על המדרכה, מתמזג עם האפלה. הוא צעד במהירות לעבר מכוניתו, מרגיש את האדרנלין שזורם בגופו. השיחה עם ג’ק השאירה בו תחושות מעורבות: תקווה ודאגה.
ג’ק, שצפה בו דרך חלון המסעדה, הרשה לעצמו נשיפה קצרה. הוא ידע שהמפגש הזה היה נקודת מפנה חשובה. סם חשף מספיק כדי שג’ק יוכל להסיק מסקנות, אבל החלטות קשות עוד מחכות לו.
מאוחר יותר באותו לילה, ג’ק חזר על ההערות שכתב במהלך היום. כרטיס הביקור של סם שכב ליד המחשב הנייד שלו, תזכורת מתמדת לאתגרים החדשים. פרט אחד מוזר מאחת השיחות של סם משך את תשומת ליבו — שם שנאמר כמעט בלחישה: “אלון ויז’ואן.”
השם הזה לא אמר לג’ק דבר, אבל תחושת הבטן שלו רמזה שמסתתרת מאחוריו משמעות גדולה.
הוא העלה את הנתונים למאגר המידע המאובטח של MI-6 והמתין לתוצאות. בינתיים, מחשבותיו חזרו לסם. האם האיש הזה באמת היה בעל ברית? או שמא סיפורו היה רק עוד צעד במשחק המורכב של הסינדיקט הצפוני?
מחשבותיו נקטעו מצלצול טלפון. זה היה קרל.
“אתה בטוח שאתה יכול לסמוך על סם?” פתח קרל בלי הקדמות. “יש לי תחושה שהוא משחק בשני הצדדים.”
“אני לא סומך עליו לגמרי,” ענה ג’ק. “אבל מה שהוא אמר תואם את המידע שלנו. אם הוא יבגוד בנו, אני אהיה מוכן.”
קרל נשף, ורשרוש קל נשמע מהקו.
“בסדר, אבל תהיה זהיר. מיקי לא יעצור עד שיחסל את כל מי שמהווה איום. אתה הבא בתור ברשימה שלו.”
ג’ק הבין זאת, אבל לא הרשה לפחד להשתלט עליו.
“תודה, קרל. נמשיך כמתוכנן.”
למחרת, ג’ק קיבל הודעה עם קואורדינטות. אלה היו המחסנים בשולי העיר, עליהם דיבר סם. המידע אומת, אבל יחד איתו הגיעה התרעה מדאיגה: מיקי שלח צוות לחיסול “העכברוש”. עכשיו ג’ק ידע שסם נמצא בסכנת חיים אמיתית.
הוא יצר מיד קשר עם קרל.
“אנחנו חייבים להוציא את סם,” אמר ג’ק. “הוא יכול להיות מועיל, אבל רק אם יישאר בחיים.”
קרל הנהן מצדו השני של הקו.
“יש לי אנשים שיכולים להגן עליו. אבל תהיה מוכן לכך שמיקי יתחיל לפעול מהר יותר.”
סם הסתתר באחד הבתים הישנים בשולי העיר. הוא ידע שרודפים אחריו, אבל תקוותו לעזרה מג’ק שמרה אותו ערני. כששמע דפיקה בדלת, ליבו החסיר פעימה. הוא התקרב בזהירות, אוחז באקדח מוכן לפעולה.
“זה אני,” נשמע קולו של ג’ק.
סם פתח את הדלת, ולפניו עמד האיש שהפך לתקוותו האחרונה.
“אנחנו חייבים ללכת,” אמר ג’ק. “הם כבר קרובים.”
סם הנהן ואסף במהירות את חפציו. להישאר שם היה מסוכן מדי. יחד הם יצאו מהבית ונעו לעבר המכונית, משתדלים לא למשוך תשומת לב.
בדרכם הופיעו צללים. אנשיו של מיקי הקיפו את הבית. ג’ק וסם הבינו שיש להם רק סיכוי אחד לברוח. החלה מרדף שהכריע את גורל הלילה.
אחרי מרדף מתוח וכמה שעות במסתור, הצליחו ג’ק וסם להגיע סוף סוף למקום בטוח. ג’ק מסר את סם לידי קרל, שלקח על עצמו את האחריות להגן עליו בהמשך.
“תודה,” אמר סם בשקט כשהם נפרדו.
ג’ק הנהן, מביט כיצד סם נעלם בחשיכה. הוא ידע שהלילה הזה ישנה את מהלך החקירה שלהם.
כשחזר הביתה, ג’ק עבר שוב על הרשימות. המידע על המחסנים, השם “אלון ויז’ואן” והמילים האחרונות של סם התחברו לתמונה שעדיין דרשה פענוח. אבל דבר אחד היה ברור: המלחמה רק החלה.
באותו לילה, ג’ק התקשה להירדם. הוא הביט לשמיים הליליים, חושב עד כמה יצטרך ללכת רחוק כדי להשמיד את הסינדיקט הצפוני. מחשבותיו נקטעו מקול מוכר.
“אתה חושב יותר מדי,” אמר דרק, מופיע בפתח הדלת.
ג’ק חייך, מרשה לעצמו רגע קצר של הקלה.
“לפעמים זה עוזר.”
דרק התקרב, הניח יד על כתפו.
“ולפעמים זה מפריע. בוא. הלילה עוד ארוך.”
ג’ק הלך בעקבותיו, מבין שבתוך כל הכאוס הזה, מצא מקום שבו הוא יכול להיות הוא עצמו.
