שתיקה מלאה בסודות
לאחר הניצחון על הישות האפלה במעבר האפלה, האוקיינוס חזר לשקט. הזרמים הפכו רכים ויציבים, האור חדר למעמקים, ותושבי העיר חזרו לשגרת חייהם. אך קלן ידע שהשקט הוא רק למראית עין. בתוכו בערה תשוקה בלתי נלאית לידע. הוא חש שהאוקיינוס עדיין שומר על סודות, שממתינים להתגלות. לב האוקיינוס, שהתמזג איתו, כאילו לחש לו את מסתורי העבר, דוחף אותו לחפש תשובות.
עם כל יום שעבר, קלן הבין יותר ויותר שתפקידו כשומר אינו מסתכם בהגנה על העיר. הוא היה כעת חלק ממשהו גדול יותר – שרשרת נצחית של שומרים שמעבירים הלאה את הידע, הכוח והחוכמה של האוקיינוס לדורות הבאים.
יצירת מועצת השומרים
ערב אחד, בזמן שצפה באור המנצנץ מעל מי העיר, שיתף קלן את מחשבותיו עם ליריאל. “אני מרגיש שאנחנו חייבים לשמר את מה שלמדנו. המאבק שלנו לא יכול להישכח. אנחנו צריכים להעביר את הידע הזה לדורות הבאים כדי שיוכלו להגן על העולם הזה טוב יותר מאיתנו.”
ליריאל הנהנה, עיניה נצצו באור האצות הזוהרות. “אני מסכימה, קלן. אבל איך נעשה זאת?”
“ניצור את מועצת השומרים,” אמר קלן בביטחון. “המועצה הזו תאחד את כולם: אנשי הים, הקרקנים, היצורים הזוהרים, הרוחות העתיקות ואפילו הצללים. כל מי שרואה את עצמו כחלק מהאוקיינוס צריך שתהיה לו זכות דיבור. יחד נוכל להגן על המקום הזה ולשמר את חוכמתו.”
ההתכנסות הראשונה
הרעיון של מועצת השומרים התפשט במהירות בין תושבי העיר. בתוך שבועות ספורים קלן וליריאל אספו נציגים מעמים שונים באוקיינוס. טוראאק הוביל משלחת של קרקנים, מדוזות זוהרות הגיעו לייצג את היצורים הזוהרים, והצללים, שקטים ומסתוריים, ריחפו בין הנאספים, צופים מהצד.
אלוס, זקן העיר, היה הראשון שדיבר. “הקמת מועצת השומרים היא לא רק צורך, אלא צעד אל העתיד. אנחנו לא יכולים עוד להרשות לעצמנו לחיות בנפרד, מבלי להכיר את שאר תושבי האוקיינוס. עלינו להתאחד כדי לשמר את עולמנו.”
קלן קם, קולו היה יציב ומלא עוצמה. “המועצה תהיה מקום שבו לכל תרבות, לכל כוח באוקיינוס, יהיה מקום. לא רק שנגן על העיר, אלא גם נחקור את מורשת האוקיינוס, את סודותיו העתיקים, ונעביר אותם לדורות הבאים.”
מחקר ותגליות
בחודשים שלאחר מכן, הפכה המועצה למרכז החיים בעולם התת-ימי. קלן הוביל משלחות לאזורים שלא נחקרו באוקיינוס, ומצא חורבות עתיקות, כתבים וממצאים ארכיאולוגיים שהותירו אחריהם תרבויות שנעלמו. כל תגלית הביאה עמה ידע חדש, אותו תיעדו חברי המועצה בספריות העיר.
במהלך אחת המשלחות, הם מצאו פסל עתיק מוקף בסמלים מסתוריים. טוראאק, שחקר אותו בקפידה, אמר: “הסמלים האלה הם מסר. הם מספרים על תקופה שבה האוקיינוס היה מפוצל, ורק האחדות הצילה אותו מהרס.”
ליריאל הוסיפה: “זה מאשר שאנחנו בדרך הנכונה. האחדות היא המפתח להישרדות.”
צללי העבר
אך קלן ידע שעם ידע רב באה גם סכנה רבה. חלק מהממצאים העתיקים הכילו כוח שעלול לשבש את האיזון. המועצה דנה בדרכים הטובות ביותר להגן על ממצאים כאלה, כדי שלא יפלו לידיים הלא נכונות.
הצללים, שהפכו לבני ברית של קלן, לחשו לו לעיתים קרובות אזהרות: “כוח לא תמיד מביא שלום. לפעמים עדיף להסתיר אותו מאשר לתת לעולם לדעת עליו.”
קלן הקשיב לדבריהם ומצא בהם חוכמה. הוא החליט שחלק מסודות האוקיינוס חייבים להישאר חבויים, כדי לשמר את האיזון העדין.
מורשת לעתיד
מועצת השומרים הפכה במהרה לכוח משפיע באוקיינוס. יצורים מהאזורים המרוחקים ביותר הגיעו לעיר, כדי להציע את עזרתם או ללמוד על תפקידם בשמירת האוקיינוס. קלן, ליריאל ושאר חברי המועצה הפכו לסמל של אחדות והרמוניה.
קלן הרגיש שעבודתם רק מתחילה. האוקיינוס היה עצום, וסודותיו לא יוכלו להיחקר על ידי דור אחד בלבד. אבל הוא ידע שבשיתוף פעולה, הם יוכלו להניח את הבסיס לשומרים העתידיים.
באחד ממפגשי המועצה, הוא סיכם: “אנחנו לא רק מגנים על עולמנו. אנחנו יוצרים מורשת, שתמשיך לחיות בכל יצור שמאכלס את המים האלה. זו המשימה האמיתית שלנו.”
