|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
ערב חמים עטף את הבית הסודי של קרל באור חמים ורך. חריקות הרצפות נשמעו כהד בחלל הריק של החדרים. עלי ישב על אדן החלון הרחב, רגליו מקופלות תחתיו. אצבעותיו הדקות דפדפו בצורה עצבנית בעמודים של מחברת מרופטת. אור קלוש מהלמפה הגביל את פניו הצעירות, חושף חוסר ביטחון ומאבק פנימי עמוק.
העיניים של עלי היו נעוצות בשורות ההערות שלו, אך במוחו התרוצצו מחשבות אחרות. הוא שמע את צעדיו של סם מאחורי הדלת, את צעדיו הכבדים שתמיד העידו על מתח. חיוך חמק מפי עלי, אך נעלם מייד והשאיר על פניו הבעה עייפה.
הדלת נפתחה מעט, וסם, גבוה ומרשים, נכנס לחדר. כתפיו החזקות היו בלתי ניתנות לערעור. הוא החזיק בכוס תה חם, ובעיניו הייתה תערובת של דאגה ודאגנות.
— אתה צריך משהו מעבר להרהורים האלה כל הזמן, — אמר סם, כשהתקרב והניח את הכוס על השולחן ליד עלי. — אתה חושב יותר מדי, אחי.
עלי הרים את ראשו וראה את סם בתמיהה.
— האם לחשוב זה רע? זה הדבר היחיד שיש לי כששאר הדברים מתמוטטים.
סם חייך קלות, אך החיוך נמוג במהרה. הוא ישב בכיסא ממול, ותמך בסנטרו בידו החזקה.
— אתה לא צריך לשקוע לבד, עלי. אנחנו יחד, מבין? למרות הכל.
עלי הסיט את מבטו וחזר להביט במחברתו, כאילו חיפש בה תשובות.
— אנחנו יחד, אבל האם זה נכון? תמיד היית חזק, הגנת עלי. ואני… אני תמיד הייתי הקישור החלש.
סם קימט את מצחו, ולחץ עמוק נשאב מכיוון הקיבה שלו. ידיו החזקות אחזו במרפקי הכיסא.
— אל תחשוב ככה. אף פעם לא היית חלש. אם לא היית, לא הייתי יודע בשביל מה לחיות.
עלי הרים את ראשו, עיניו התמלאו ברגשות.
— זה לא נכון, סם. עשית בשבילי הכל. הקרבת את עצמך. ראיתי איך היית חוזר הביתה עם צלקות וחבורות. לא אמרת מאיפה הן, אבל ידעתי. זה היה בור שאתה נופל לתוכו בגללי.
סם הפנה את פניו, פָּנָיו התקשחו, אך קולו נשאר רך.
— עלי, תמיד ראית רק את התוצאות, לא את הסיבה. אתה יודע איך אבא עזב אותנו? איך הוא עשה עסקה עם הקרטל כדי להציל את עורו, והשאיר אותנו עם אמא בחובות?
הדברים האלה היו כמו רעם ביום בהיר. עלי קפא, מנסה לעכל את מה ששמע.
— אבא?.. — הוא לחש. — אתה רוצה לומר שכל זה קרה בגללו?
סם פנה אליו, מבטו הפך לנחוש.
— כן. הוא ידע מה הוא עושה. הוא השאיר אותנו לקרעים, ואני… אני לא יכולתי לאפשר לזה לקרות. הלכתי כדי להגן עליך, כדי שיהיה לך סיכוי לחיים נורמליים.
החדר התמלא בשקט, ששבר רק הקול של נשימותיהם. סם הוריד את מבטו לידיו, כאילו מנסה למצוא בהם כוח להמשיך.
— זה היה לפני חמש שנים, — התחיל סם, קולו היה עמום. — כשהאבא נעלם, הכל הלך לאיבוד. הקרטל התחיל לאיים, דרש להחזיר את החובות שהוא השאיר אחריו. אמא ניסתה למצוא פתרון, אבל שנינו ידענו שזה היה חסר תועלת. הם רצו יותר ממה שהיא יכלה לתת.
סם הסתכל על עלי, עיניו בלטו מהרגשות המודחקים.
— הלכתי אליהם. זה היה הדרך היחידה להגן עליך ועל אמא. אמרתי שאני אקח על עצמי את החוב של האבא אם הם יעזבו אתכם בשקט.
עלי קפא במקומו, אצבעותיו חזקות מחזיקות את המחברת.
— אתה… אתה הלכת על זה בשבילנו?
סם הנהן, פניו נעשו מתוחות.
— הפכתי לשליח שלהם. העברתי את מה שהם אמרו, סגרתי עיניים על מה שראיתי. כל הזמן הזה חשבתי רק עליך. היית עדיין ילד, עלי. לא יכולתי להרשות לך להיות בתוך העולם הזה.
— אבל למה לא אמרת לי אף פעם? — קולו של עלי רעד. — למה שמרת הכל לעצמך?
— כי לא היית צריך לדעת. היית צריך להיות חופשי, אפילו אם זה עלה לי בחופש שלי.
עלי הוריד את ראשו, נשימתו הפכה לאי-סדירה. הוא הרגיש את עולמו מתמוטט, וכבדות מתחילה להתפשט בליבו.
— אתה חושב שאני חופשי, סם? אבל תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר. עזבת אותי עם אמא, אבל ידעתי שאתה עושה את זה לא סתם. כל פעם שראיתי אותך עם צלקות, הבנתי שאתה סובל.
סם ניסה לגשת אליו, ולקח את עלי בכתפו.
— לא היית הסיבה לסבל שלי, עלי. היית הסיבה למה שלא ויתרתי. כל פעם שהיה לי פחד או כאב, חשבתי עליך.
עלי הרים את ראשו, עיניו פגשו את עיניו של סם.
— אני מודה לך על הכל שעשית. אבל אני לא רוצה שתמשיך להקריב את עצמך בשבילי. אני רוצה להיות חזק. אני רוצה להגן על עצמי ועליך.
המתח גובר כשסם משתף בסוד נוסף: איך הוא עזר לאמא ולעלי לברוח מהקרטל. הוא מספר שפתח להם את האפשרות לברוח, אפילו אם זה אומר שהוא יישאר קשור לעולם המסוכן.
עלי, כששמע את זה, נכנס לזעם. רגשותיו בוערים: תודתו על הקרבת האח מתערבבת עם זעמו על כך שנלקחה ממנו האפשרות לבחור.
— לא יכולת להחליט הכל בשבילי, סם! — צועק עלי. — יכולתי לעזור. יכולתי להיות שם. אבל דחפת אותי, חשבת שאני חלש.
סם שתק והאזין בשקט, נותן לאלי לשפוך את כל הרגשות שהצטברו. בסופו של דבר, הוא ענה בשקט:
— אתה לא היית חלש. היית המשמעות שלי.
הערב היה שקט, אך מתוח. עלי ישב מול סם, פניו נראו נחרצות, ועיניו בערו בתערובת מוזרה של פחד ונחישות.
— אנחנו לא נחיה יותר בצל, סם. אני רוצה לעזור לך, אני רוצה להיות חלק מזה, — עלי דיבר בנחישות, קולו לא רעד כמו קודם.
סם שתק לזמן מה, בוחן את אחיו הצעיר. היה לו קשה לקבל את העובדה שעלי התבגר ולא היה זקוק יותר להגנה. אך הוא הבין שכשמונעים ממנו להחליט, בעצם שללים ממנו את הזכות לבחור.
— בסדר, — אמר סם בסופו של דבר, קולו היה נמוך אך חזק. — אבל אם אתה רוצה להיות חלק מזה, תצטרך ללמוד. אני אראה לך איך להגן על עצמך ולמנוע את זה. אבל אם תשים את עצמך בסיכון אפילו פעם אחת, אני לא אתן לך להמשיך להשתתף.
עלי הנהן, מקבל את התנאים. לבו התמלא בהקלה. לראשונה זמן רב, הוא הרגיש שווה לאחיו.
הימים הבאים עברו בבית של קרל, שהפך למקלט זמני עבורם. קרל הציע להשתמש בקשרים הישנים שלו כדי לאסוף מידע על אנשים הקשורים לקרטל. סם ועלי הסכימו, מבינים שעזרה זו עשויה להיות המפתח במאבקם.
— נתחיל מהמקומות שהם עשויים להסתתר בהם, — אמר קרל, מצביע על מפה ישנה. — יש לי כמה קשרים שיעזרו לבדוק את האתרים האלה.
עלי הקשיב בעניין אמיתי. מוחו עבד במרץ, מעבד כל פרט בתוכנית. סם עקב אחריו, מנסה להבין עד כמה אחיו מוכן למה שמצפה להם.
— ומה אם הם יבינו שאנחנו צדים אותם? — שאל עלי, קולו נשמע מעט מתוח.
— אז נהיה מוכנים, — ענה סם בקול חזק. — אנחנו לא נוכל לתת להם לנצח שוב.
לקראת ערב, כשקרל הלך לישון, עלי וסם נשארו לבד בסלון. אור קל מהמנורה נפל על פניהם, יוצר אווירה של רוגע.
— אתה זוכר איך חלמנו פעם על עתיד אחר? — שאל עלי בשקט, קולו היה מלא בגעגועים. — כשהאמנו שיום אחד יהיה לנו חיים נורמליים?
סם חייך בקצרה, מנענע את ראשו.
— כמובן שאני זוכר. תמיד רציתי שתחיה טוב יותר ממני. שיהיה לך סיכוי, שלא היה לי.
— ומה אם הסיכוי הזה עדיין קיים? — עלי הביט באחיו. — מה אם אנחנו יכולים לשנות הכל?
סם הביט על עלי זמן רב לפני שענה:
— אז נצטרך להילחם. ביחד.
בבוקר למחרת, עלי וסם התחילו בהכנותיהם. קרל יצר קשר עם כמה חברים ישנים כדי לאסוף נתוני מודיעין, והאחים התאמנו, חוזרים על תסריטים של התנגשויות אפשריות עם אנשי הקרטל. למרות המתח, היה שם קשר חזק ביניהם.
