פרק 12: עימות עם צללי התהום

העיר התאוששה בהדרגה מהסערה, אך קאלן ידע: הרגיעה הייתה זמנית בלבד. המים שסביבו עדיין שמרו על הד של מתח, כאילו האוקיינוס מתכונן לקרב נוסף. לב האוקיינוס פיעם באור חלש על חזהו, מזכיר לו את האתגרים שעוד נכונו לו.

הסימנים הראשונים של האיום

לילה אחד, כשקאלן עמד בראש אחד המגדלים וצפה באוקיינוס, הוא חש קור פתאומי. הקור חלחל הישר אל תוך לבו, וגרם ללב האוקיינוס לזהור בעוצמה רבה יותר. מהחושך החלו שוב להופיע דמויות מוזרות: צללים מעוותים, עיניים קדומות מלאות בזעם ובכאב.

ליריאל עלתה אליו, מבחינה במתח שאחז בו.

“אתה שוב רואה אותם?” היא שאלה.

קאלן הנהן, מבטו ממוקד במים.

“הם באים. הצללים. הם לא יפסיקו עד שייקחו את הלב.”

ליריאל הביטה אל האופק, שערה הכסוף התנועע בעדינות במים.

“הם מאמינים שהלב שייך להם. הם לא מבינים שהוא בחר בך.”

“אבל איך אני יכול לשכנע אותם?” קאלן נאנח, מרגיש את כובד האחריות החדשה שלו.

“עבורם, אני רק אדם שלקח מהם משהו יקר.”

ליריאל הניחה יד מרגיעה על כתפו.

“אתה לא צריך לשכנע אותם במילים. תראה להם שאתה לא אויב. עליך ללמוד כיצד להשתמש בלב כדי לבנות, לא כדי להרוס.”

אימונים והכנה

למחרת, ליריאל לקחה את קאלן לפינה שקטה בעיר, שבה המים היו דוממים, והאור נפל ברכות. המקום, לדבריה, היה קדוש לעם הים, מושלם ללימוד כוחותיו של הלב.

“לב האוקיינוס הוא לא רק חפץ,” היא התחילה, מראה לו כיצד לנתב אנרגיה דרך ידיו.

“זה יצור חי. הוא מחובר לכל זרם, לכל טיפה של מים.”

קאלן עצם את עיניו, מתמקד בתחושותיו. הוא הרגיש כיצד נשימתו מסתנכרנת עם קצב האוקיינוס.

“אני שומע אותם,” הוא אמר בשקט.

“קולות הים. הם כולם שונים, אבל יחד הם יוצרים הרמוניה.”

“בדיוק,” ליריאל חייכה.

“עליך לזכור שהכוח של הלב אינו בשליטה, אלא באיזון.”

היא הראתה לו כיצד ליצור זרמי אנרגיה שלא הרסו אלא כיוונו ותמכו. קאלן התאמן, מגלה באיטיות שהקשר שלו ללב מאפשר לו לא רק לשלוט במים, אלא גם לחוש את רגשותיהם.

הצללים חוזרים

לילה אחד, דממת העיר הופרה. המים החלו לרעוד שוב, ובמרחק הופיעו דמויות מוכרות. צללי התהום. הם נעו מהר יותר מאשר בעבר, עיניהם הזוהרות מלאות בזעם.

טוראאק פגש את קאלן וליריאל בכיכר המרכזית.

“הם באו בשבילך,” הוא אמר.

“הפעם, הם לא ישלחו אזהרות.”

קאלן הביט בלב האוקיינוס, שכעת הקרין אור יציב אך מתוח.

“אני מוכן,” הוא אמר, מהדק את אגרופיו.

“אבל אני לא רוצה להילחם אלא אם אין ברירה.”

ליריאל הביטה בו במבט רציני.

“אתה צריך להראות להם שאתה לא אויב. אם תצליח לשמור על איזון, הם יבינו.”

העימות

כשהצללים התקרבו, קאלן צעד קדימה, מרים את ידו. לב האוקיינוס האיר את כל הכיכר, מה שגרם לצללים לעצור.

“אני יודע למה באתם,” הוא אמר, קולו היה איתן אך רגוע.

“לב האוקיינוס הוא כוח שמחבר בין כולנו. אני לא האויב שלכם.”

אחד הצללים צעד קדימה, צלליתו השתנתה כאילו התמסמסה במים.

“אתה בן אנוש. אתה לא מבין מה אתה מחזיק בידיך. הכוח הזה אינו מיועד לך.”

“אני יודע שהוא גדול,” השיב קאלן.

“אבל הוא גם מסוכן. ואני עושה כל שביכולתי להשתמש בו לשמירה על האיזון, לא להרס.”

הצללים קפאו לרגע. המים סביבם נרגעו, אך המתח לא נעלם. הם החלו ללחוש זה לזה.

ניסיון אחרון

ליריאל התקרבה, קולה היה רך אך בטוח.

“אנחנו לא רוצים הרס. אנחנו רוצים שלום. קאלן נבחר על ידי הלב, והוא הוכיח שהוא ראוי לכוח הזה.”

הצל הקרוב ביותר לקאלן בחן אותו בקפידה.

“אם אתה באמת השומר, הוכח זאת. הראה לנו שאינך משתמש בכוח למען עצמך.”

קאלן הבין שזה הרגע שלו. הוא התרכז, מאפשר לאנרגיית לב האוקיינוס לזרום דרכו. הוא יצר זרם של אור שלא דחה את הצללים, אלא חיבק אותם, כאילו מציע פיוס.

הצללים החלו להתפוגג, צורתם הפכה פחות ברורה. אחד מהם התקרב אל קאלן ולחש:

“נמשיך לעקוב אחריך. אך אם תבגוד בכוח הזה, נשוב.”

במילים אלו, הצללים נעלמו, והשאירו את העיר בדממה.

שלב חדש

לאחר המפגש, קאלן הרגיש שהמתח עזב אותו. ליריאל התקרבה, פניה הקרינו גאווה.

“הצלחת,” היא אמרה.

“הוכחת להם שאתה ראוי להיות השומר.”

קאלן הנהן, אך הבעתו נותרה רצינית.

“הם ילכו לזמן מה. אבל אני יודע שזה רק ההתחלה. עכשיו עליי להוכיח זאת לא רק להם, אלא גם לעצמי.”

טוראאק התקרב לאט, דמותו המאסיבית הפיצה תחושת רוגע.

“עשית את הצעד הראשון, קאלן. אבל עכשיו תצטרך ללמוד מה פירוש הדבר להיות שומר אמיתי.”

למרות שהסכנה נסוגה באופן זמני, קאלן הבין שעוד אתגרים רבים מצפים לו בעומקי האוקיינוס.

To be continued

“Extraordinary RetilJack”

Share & Donate
Share this love
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
VK
Reddit
Donate
Your comment

כתיבת תגובה