|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
דג’ק חזר למסעדה לאחר תדריך הבוקר עם קרל. מחשבותיו נסובו סביב המבצע המתוכנן, אך העבודה במסעדה דרשה ממנו להתרכז. הכיסוי נשאר חלק קריטי במשימתו, ומה שמתרחש באולם יכול היה לספק קצה חוט מועיל.
באמצע היום נכנסו למסעדה שני לקוחות חדשים. גבר ואישה, שנראו כתיירים טיפוסיים, עיינו בתפריט. הגבר – גבוה, עם זיפים קלילים, לבוש בג’ינס ובחולצה. האישה – רזה, עם שיער בלונדיני קצר ושמלה פשוטה. מבטיהם עברו על כל פרט במסעדה, כאילו ניסו לשנן כל פרט קטן.
דג’ק שם לב אליהם מיד. תנועותיהם היו מתואמות מדי, וההתנהגות שלהם הסגירה הכשרה צבאית. כשהם ביקשו שולחן, דג’ק החליט לשרת אותם בעצמו.
— צהריים טובים, — אמר עם חיוך כשהתקרב לשולחן שלהם. — ברוכים הבאים. זו הפעם הראשונה שלכם אצלנו?
הגבר הסתכל עליו עם חיוך קל.
— כן, אבל שמענו הרבה על המסעדה שלך. רצינו לנסות את המנות שלכם.
— אני ממליץ על תבשיל הבית עם רוזמרין, — הציע דג’ק והראה להם את התפריט.
האישה הנהנה, אבל מבטה התעכב על דג’ק זמן ארוך מהרגיל.
— מצוין. שניים כאלה, בבקשה, — אמרה.
כשדג’ק חזר עם המנות שלהם, הגבר שאל שאלה שאישרה את חשדותיו.
— אתה במקרה דג’ק קרטר?
דג’ק התכווץ בפנים, אך שמר על הבעת פנים רגועה.
— כן, זה אני. ומי אתם?
— אנחנו קולגות אמריקאים, — ענתה האישה בלחש. — אפשר לדבר אחרי המשמרת שלך?
דג’ק הנהן, מבין שלא יוכל להתחמק מהשיחה הזו.
מאוחר יותר, כשהמסעדה נסגרה, דג’ק נפגש עם השניים באחת הפינות. הגבר פתח בשיחה.
— שמי ליאון, וזאת שותפתי, סטלה. אנחנו מה-CIA.
דג’ק הרים גבה אך לא אמר דבר.
— אנחנו עובדים על מקרה שקשור לסינדיקט שלך. ונראה שהדרכים שלנו הצטלבו, — המשיכה סטלה. — יש לנו מידע שאחת הנקודות הקריטיות בפעילות שלהם היא בית בושת ששייך לאישה בשם אלינה.
דג’ק נדרך למשמע השם הזה. הוא כבר ידע על קיומו של המקום הזה, אבל לא חשב שהוא יהפוך למוקד כה מהר.
— אלינה היא אמה של נערה בשם ליה, — הוסיף ליאון. — היא מנהלת את בית הבושת, שמשמש נקודת מפגש לחברי הסינדיקט.
— ליה? — שאל דג’ק.
— כן, — אישרה סטלה. — היא עדה חשובה. ייתכן שיש לה מידע שיכול לעזור לנו לחשוף את כל הרשת שלהם.
דג’ק שקוע במחשבות. אם ליה באמת יכולה לעזור, למצוא אותה הפך למשימה ראשונה במעלה.
מאוחר יותר, במשרדו במסעדה, דג’ק עבר על המידע שהאמריקאים העבירו לו. התברר שליה היא בתה של אלינה, שחייבת לסינדיקט סכום כסף גדול. כדי לשלם את החוב, אלינה נתנה את בתה לשליטתם. ליה עבדה בבית הבושת, ורק חברי הסינדיקט הורשו להיכנס אליה. תלותה בסמים הפכה אותה לפגיעה עוד יותר.
דג’ק הבין שהנערה הזו עשויה להיות המפתח לצעד הבא שלהם, אך להגיע אליה יהיה משימה מסוכנת.
למחרת יצא דג’ק לאזור שבו נמצא בית הבושת. הבניין נראה מוזנח מבחוץ, אך אנשים נכנסו פנימה בקביעות – גברים שדג’ק זיהה מתוך מעקביו אחרי הסינדיקט. לאחר שווידא שאיש לא שם לב אליו, מצא מקום מסתור והחל לתצפת.
דרך החלון הוא ראה אישה בגיל העמידה, לבושה בבגדים צעקניים לגילה. זו הייתה אלינה. קולה הדהד בחלל, והיא חילקה פקודות. בפינה ישבה ליה – רזון בולט ומבט מטושטש העידו על מצבה.
דג’ק הרגיש את המתח גובר. כדי להוציא את ליה, היה עליו לעקוף את אנשי אלינה ואת האבטחה של הסינדיקט. הוא ידע שהסיכויים נגדו, אך לא הייתה ברירה אחרת.
באותו לילה נפגש דג’ק עם קרל והאמריקאים.
— ליה שם, — אמר והניח תמונות על השולחן. — אבל היא תחת פיקוח מתמיד.
— יש לנו תוכנית, — אמר ליאון. — נוכל להסיח את האבטחה, כדי שתוכל להוציא אותה.
— זה יהיה מסוכן, — התריע קרל. — אם יגלו אותנו, כל המבצע ייכשל.
— אין לנו ברירה, — אמר ג’ק בהחלטיות. — אם נפספס אותה עכשיו, ייתכן שלעולם לא נדע מה היא יודעת.
הזמן להכנת המבצע הלך ואזל. ג’ק, יחד עם קרל, ליאון וסטלה, דנו בפרטי התוכנית האחרונים. מפת הבורדל הייתה פרוסה על השולחן, ועליה סומנו הנקודות החשובות: עמדות האבטחה, היציאות והחדרים שבהם ייתכן שנמצאות ליה ואמה.
— נסיח את דעת השומרים בכניסה הראשית, — אמר ליאון והצביע על התוכנית. — שתי קבוצות יתקרבו משני צדדים שונים. המשימה שלך, ג’ק, היא להיכנס דרך הכניסה האחורית. ליה נמצאת בצד המערבי של המבנה.
— ומה לגבי אלינה? — שאל ג’ק, מביט בקרל.
— היא לא עדיפות כרגע. המטרה שלנו היא ליה, — אמר קרל בנחרצות. — אבל אם נצליח להוציא את שתיהן, זה ייתן לנו יתרון.
ג’ק הנהן. התוכנית הייתה מסוכנת, אבל לא הייתה ברירה אחרת.
הלילה ירד. האזור שבו נמצא הבורדל שקע בשקט, שהופר רק לעיתים רחוקות על ידי רעש מכוניות חולפות. ג’ק, לבוש בבגדים כהים, תפס עמדה מאחורי המבנה. ליאון וסטלה כבר היו בכניסה הראשית, מוכנים להסיח את דעת השומרים.
האות הגיע דרך הקשר.
— האבטחה מוסחת. תיכנס, — אמר ליאון.
ג’ק פתח בזהירות את הדלת האחורית ונתקל פנימה. הריח בפנים היה של סיגריות זולות ואלכוהול. התאורה הייתה מעומעמת, דבר שעזר לו להתקדם ללא זיהוי. הוא נע במהירות, נמנע ממצלמות ומאבטחים.
בקומה השנייה הוא מצא חדר שבו ישבה ליה. היא הייתה לבד, ידיה רעדו ומבטה היה מטושטש. ג’ק נכנס בזהירות וסגר את הדלת אחריו.
— ליה? — הוא לחש.
הנערה הרימה את ראשה, אך תגובתה הייתה איטית. היא ניסתה לומר משהו, אך המילים התבלבלו.
— אני כאן כדי לעזור לך, — אמר ג’ק כשהתקרב אליה. — אנחנו נוציא אותך מכאן.
הוא בדק את הדלת כדי לוודא שאף אחד לא מתקרב, ואז עטף אותה במעיל כדי להסתיר את רזונה. היא בקושי הצליחה לעמוד, אבל ג’ק תמך בה.
כשהיו כמעט בחוץ, קול של אישה עצר אותם.
— ולאן אתם חושבים שאתם הולכים?
ג’ק הסתובב וראה את אלינה עומדת במסדרון, אוחזת אקדח בידיה. פניה היו מעוותים מכעס, אבל בעיניה נראתה גם תחושת פחד.
— היא עוזבת, — אמר ג’ק, מרים את ידיו. — היא לא הרכוש שלך.
— עוזבת? — אלינה צחקה. — אתה באמת חושב שהם יתנו לך פשוט ללכת? היא חשובה להם יותר ממה שאתה יכול לדמיין.
ברגע הזה ליה, אוספת את כוחותיה האחרונים, צעדה קדימה.
— מכרת אותי, אמא, — אמרה בשקט. — מסרת אותי להם.
אלינה הורידה את האקדח, ידיה רעדו.
— אני… אני ניסיתי להציל את שתינו, — אמרה בקושי מחזיקה את דמעותיה. — את לא מבינה מה הם יעשו אם הם יגלו שנתתי לך ללכת.
ג’ק ניצל את הרגע כדי להתקרב.
— הם לא יידעו, — אמר בנחישות. — אנחנו עוזבים. ואת יכולה לבוא איתנו.
אלינה היססה, אך לבסוף הנהנה. היא ידעה שלא תהיה לה הזדמנות אחרת.
הקבוצה יצאה דרך הדלת האחורית, שם חיכו להם ליאון וסטלה. הם מיהרו להעלות את ליה ואלינה למכונית ונסעו לבסיס.
בדרך, ג’ק שם לב שליה מתחילה להתאושש. היא הביטה מהחלון, כאילו ראתה חופש לראשונה מזה זמן רב.
— למה סיכנת את עצמך בשבילי? — שאלה בשקט.
— כי יש לך מידע שיכול להציל חיים, — ענה ג’ק. — וגם כי את ראויה להזדמנות להתחיל מחדש.
בבסיס, קרל קיבל אותם בהקלה.
— זה היה מסוכן, אבל הצלחנו, — אמר. — עכשיו אנחנו צריכים לדעת כל מה שליה יודעת.
אלינה, שישבה לצידם, נראתה מבוהלת, אבל ג’ק ראה שגם היא מוכנה לדבר.
— הם משתמשים בבורדל למפגשים, — היא התחילה. — שם נסגרות עסקאות, ושמעתי שמדברים על משהו גדול. משהו שישנה הכול.
— מה בדיוק? — שאל ג’ק.
— פרויקט דילה, — היא אמרה בשקט. — זו תוכנת ריגול שיכולה לפרוץ כל מערכת. הם רוצים להשתמש בה כדי לשלוט בהכול.
המילים האלו גרמו לג’ק לקפוא. דילה הייתה אגדה, אבל אם זה נכון, הסינדיקט מהווה איום הרבה יותר גדול ממה שהם חשבו.
לאחר שליה ואמה הובאו לבסיס, האווירה התחממה מאוד. קרל הבין מיד שהמידע שהתקבל עשוי לשנות את הגישה שלהם לחלוטין. ג’ק, לעומת זאת, חש שהמהלך הזה רק הגביר את המתח. מי זו ליה באמת? ואיזו תפקיד היא ממלאת בפאזל האפל הזה?
ג’ק צפה בליה דרך המחיצה הזכוכית בחדר החקירות. הנערה נראתה עייפה, אבל עיניה נצצו – תערובת של פחד, עקשנות ומשהו נוסף שג’ק עדיין לא הצליח לפענח.
קרל נכנס לחדר ועצר לצידו.
— היא מוכנה לדבר? — שאל ג’ק.
— אולי. אבל היא מחזיקה מעמד. זו לא רק נערה מכורה לסמים שהשתמשו בה. יש בה משהו מעבר לזה, — ענה קרל.
ג’ק הנהן ונכנס לחדר. ליה הרימה את מבטה ונעצה בו עיניים.
— אתם רוצים לדעת מה אני יודעת? — שאלה לפני שג’ק הספיק לפתוח את פיו. — אז כדאי שתתכוננו לכך שהאמת לא תשמח אתכם.
ג’ק התיישב מולה, בוחן את תגובתה.
— אני מוכן. ספרי לי מה קורה.
ליה חייכה חיוך מריר, ללא שמץ של שמחה.
— אתם חושבים שאתם יודעים מי עומד מאחורי כל זה? אין לכם מושג. מיקי הוא רק ההתחלה. האיום האמיתי הוא לי.
השם נשמע כמו רעם ביום בהיר. ג’ק הרגיש איך משהו מתכווץ בתוכו. הוא שמע את השם הזה בעבר, אבל אף פעם לא ייחס לו חשיבות.
— לי? מי זאת? — שאל, משתדל לשמור על קור רוח.
ליה הביטה בו, כאילו בוחנת כמה רחוק הוא מוכן ללכת.
— היא יותר מאשר רק אדם. היא צל. היא שולטת בהכול תוך כדי שהיא נשארת בלתי נראית. מיקי מפחד ממנה. כולם מפחדים.
קרל, שעקב אחרי השיחה דרך הרמקול בחדר הסמוך, קימט את מצחו. השם “לי” לא הופיע במאגרי המידע שלהם, אבל הוא נשמע מאיים מכדי להתעלם ממנו. הוא העביר את תשומת ליבו לאלינה, שישבה בחדר אחר.
— אלינה, מי זו לי? — שאל.
אלינה נרתעה, אבל קולה נשאר יציב.
— לי היא הסוף. היא יודעת הכול. היא משתמשת באנשים כדי להגיע למי שהיא צריכה. מיקי הוא הבובה שלה.
קרל קם ויצא מהחדר, הולך לכיוונו של ג’ק.
— אנחנו צריכים לדעת כל מה שליה יודעת על לי, — אמר קרל, נכנס לחדר.
— עבדתי בשבילה, — קטעה ליה. — היא הכריחה אותי לעשות דברים שמעולם לא רציתי. הייתי העיניים והאוזניים שלה בבורדל. היא השתמשה בי כדי לשלוט על כל מה שקורה מסביב.
ג’ק הרגיש איך המתח בחדר גובר.
— ומה היא רוצה? — שאל.
ליה קפאה, פניה החווירו.
— היא מחפשת את דילה. תוכנת ריגול. אבל זה לא הכול. היא רוצה שליטה. על הכול.
ג’ק וקרל החליפו מבטים. אם לי באמת שואפת להשתלט על “דילה”, זה עלול לסכן לא רק את המשימה שלהם, אלא את ביטחונו של העולם כולו.
מאוחר בלילה נשאר ג’ק בבסיס, מעיין במידע על לי. שמה הופיע בכמה דוחות, אך תמיד כצל, ללא הוכחות ברורות לקיומה. היא הייתה קשורה למבצעים שהסתיימו בכישלון עבור אויביהם, ותמיד נשארה מחוץ לחשד.
כל הסימנים הצביעו על כך שלי היא לא רק חוליה מקשרת, אלא איום אמיתי. אבל איך מוצאים מישהו שמסתתר בכזו מיומנות?
למחרת בבוקר החליט ג’ק לשוחח עם ליה שוב. הפעם היה נחוש יותר.
— אם את רוצה לעזור, את צריכה לספר הכול, — אמר, מביט ישירות בעיניה. — אנחנו לא יכולים לעצור אותה בלי העזרה שלך.
ליה היססה, ואז אמרה בשקט:
— היא תופיע. אבל רק כשהיא תהיה בטוחה שהתוכנית שלה קרובה להשלמה. היא משחקת בנו, ג’ק. היא גורמת לכולם לזוז לפי הכללים שלה.
ג’ק הביט בליה, מנסה להבין את המניעים שלה.
— את אומרת שלי השתמשה בך, — אמר. — אבל למה דווקא בך? מה הפך אותך לשימושית עבורה?
ליה נשמה עמוק, ידיה רעדו.
— הייתי בתוך המערכת. בבורדל נפגשו האנשים שלה, דיברו על עסקאות, תכננו משלוחים. ידעתי מי עובד עם מי, מי יבגוד ומי נאמן. אבל אני לא בחרתי את זה. אמא שלי… — ליה השתתקה, נמנעת ממבטו של ג’ק.
— אמא שלך מכרה אותך, — אמר בעדינות. — אבל זו לא אשמתך.
ליה הנהנה, עיניה התמלאו דמעות.
— היא חשבה שהיא מצילה אותנו. אבל הכול רק נהיה גרוע יותר. לי ידעה איך לתמרן אנשים. היא הבטיחה לנו ביטחון, אבל הפכה אותנו למשרתים שלה.
ג’ק ראה שליה כנה.
— הזכרת את דילה. מה לי רוצה לעשות עם התוכנית הזו? — שאל.
ליה הביטה בו, פניה נעשו רציניות.
— דילה היא לא רק תוכנת ריגול. היא מסוגלת לפרוץ הכול: מערכות פיננסיות, בסיסים צבאיים, אפילו לוויינים. לי רוצה להשתמש בה כדי לשלוט בכל מה שהיא צריכה. אם היא תשיג אותה, אף אחד לא יוכל לעצור אותה.
קרל, שעמד מאחורי הקיר הזכוכית, הקשיב בקשב רב. הוא שלח מיד אות לסטלה וליאון להתחיל לבדוק את כל העקבות האפשריים של דילה. הזמן למחשבות נגמר.
מאוחר יותר באותו לילה, ג’ק חזר למשרד שלו במסעדה. למרות העייפות, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להירגע. לי הייתה מסוכנת מדי. הצל שלה השתרע על כל העיר, וג’ק הרגיש את הרשת שלה עוטפת אותם יותר ויותר.
לפתע הטלפון שלו רטט. זו הייתה הודעה ממספר לא מוכר: “אתה חושב שאתה קרוב? זה רק ההתחלה. תסתכל טוב.”
ג’ק קפא. לי ידעה שהוא מחפש אותה. היא שיחקה איתו, כמו חתול עם עכבר. אבל מה היא תכננה?
למחרת בבוקר קרל קרא לג’ק להגיע לבסיס. סטלה וליאון הביאו נתונים חדשים.
— מצאנו אחד המחסנים של לי שמשמש לאחסון מידע, — אמר ליאון. — אבל הוא מוגן כמו מבצר.
— יש לנו סיכוי לחדור לשם, — הוסיפה סטלה. — אבל אנחנו צריכים לפעול מהר. אם נטעה, לי תשמיד את כל העקבות.
ג’ק הנהן. הוא הבין שזה עשוי להיות הסיכוי היחיד שלהם להגיע לאמת.
הפעולה החלה בערב שלמחרת. הצוות התחלק: קרל וליאון עסקו בהסחת דעת של השומרים, בעוד ג’ק וסטלה נכנסו פנימה.
המחסן נראה נטוש מבחוץ, אבל בפנים היה מצויד בטכנולוגיה המתקדמת ביותר. ג’ק הבחין במצלמות, קרני לייזר ומנעולים אוטומטיים. זה לא היה רק מחסן נתונים, זה היה צומת שמקושר למשהו הרבה יותר גדול.
כשנכנסו לחדר השרתים, סטלה החלה להוריד נתונים. ג’ק עמד על המשמר, מצפה שהשומרים יגיעו בכל רגע.
— יש לנו מעט זמן, — אמרה סטלה, מביטה במסך. — יש כאן הרבה יותר ממה שציפינו. זו לא רק דילה. זה המפתח לאופן שבו לי שולטת ברשת שלה.
— תמהרי, — ענה ג’ק, בודק את הנשק שלו.
לפתע נשמעו צעדים במסדרון. ג’ק תפס עמדה מאחורי הדלת, מתכונן לעימות. שלושה שומרים הופיעו מהצללים, פניהם מתוחים.
— מי אתם? — צעק אחד מהם, מכוון את נשקו.
ג’ק ירה ראשון, מפיל שניים מהם. השלישי החל לברוח, אך נוטרל במהירות. הכול קרה מהר מדי, אבל ג’ק ידע שכמעט ולא נשאר להם זמן.
— סיימתי! — קראה סטלה, שולפת את הדיסק און קי. — יוצאים מפה!
הם יצאו מהמחסן ורצו לעבר הרכב. הנתונים הושגו, אבל ג’ק הרגיש שזה רק ההתחלה. בתוך הדיסק און קי היה מידע שיכול להוביל אותם ישר אל לי. אבל באיזה מחיר?
כשהם חזרו לבסיס, קרל מיד חיבר את הנתונים למחשב שלו.
— זה מדהים, — אמר, מביט על המסך. — יש כאן נתיבי תנועה, אנשי קשר ואפילו הקלטות של השיחות שלה.
ג’ק ניגש קרוב יותר, עיניו נעצרו על אחת ההקלטות.
— זו לי, — אמר. — עכשיו אנחנו יודעים איפה היא נמצאת.
