|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
מיקי ישב במשרדו המפואר בקומה העליונה של גורד שחקים במרכז העיר. חלונות פנורמיים הציגו נוף מרהיב של רושפורד הלילית והמוארת, אבל מבטו היה ממוקד במסך המחשב הנייד שלו. קמטים עמוקים חרצו את מצחו כשהוא עבר על הדוחות האחרונים של אנשיו. הוא ידע שמישהו התחיל ללחוץ עליו.
“ג׳ק קרטר…” מלמל לעצמו, מבטו נעוץ במסך.
שני המילים האלה הופיעו בכל דוח על פעולות שנכשלו. ג׳ק חיסל אחת מתוכניותיו הרווחיות ביותר, ומיקי הבין שזו לא סתם מקריות. האיש הזה ידע בדיוק איפה לחפש ופעל בדיוק של טורף מיומן.
ג׳ק, מנגד, ידע שמיקי אינו פושע רגיל. הוא היה אדם ששלט על אחרים באמצעות פחדיהם ושאיפותיהם. כדי לנצח, ג׳ק היה צריך להבין מה מניע את האיש הזה. למה מיקי בחר בדרך הפשע? ומה הוא ניסה להשיג?
התשובות התחילו להתבהר כשג׳ק ניתח את המסמכים שמצא במחסן. בין מסלולי ההובלה ורשימות המטען, נמצאו אזכורים לאובייקט מסתורי בשם הקוד “קן הנחש”. המסמכים רמזו על משהו מעבר להברחת נשק וסמים. זה היה אישי עבור מיקי.
“מה אתה מסתיר?” לחש ג׳ק, בוהה במסך.
כדי להבין יותר, ג׳ק החליט להשתמש בטכניקה ישנה — לחדור לסביבתו הקרובה של מיקי. מטרתו הייתה אחד מאנשיו הקרובים, ויקטור לנקסטר, חייל לשעבר שכעת שימש כיד ימינו של מיקי. באמצעות רשת מודיעים, ג׳ק גילה שויקטור נוהג לפקוד מועדון יוקרתי בפרברי העיר.
בשעת לילה מאוחרת, ג׳ק נכנס למועדון. מבטו סקר את עיצוב הפנים המפואר: כורסאות קטיפה, אור נברשות מנצנץ ומוזיקה שמילאה כל פינה. ויקטור ישב בשולחן בפינה, מוקף בשומרי ראש. ג׳ק ידע שפנייה ישירה תהיה התאבדות, ולכן בחר בגישה אחרת.
“כוסית ויסקי,” ביקש מהברמן, והתיישב ליד אחד משומרי הראש של ויקטור.
ג׳ק ידע איך להתנהג כדי לא לעורר חשד. הערות אקראיות, בדיחות ועניין קל בשיחות שלהם גרמו להם להרגיש בנוח איתו. תוך שעה, הוא כבר ידע שויקטור עובד על מבצע חדש של מיקי, שאמור להניב מיליונים.
אבל הגילוי החשוב הגיע מאוחר יותר, כשאחד משומרי הראש, ששתה יותר מדי, הזכיר שם.
“פרויקט ‘הנחש’ הזה… נראה שמיקי משתגע בגללו,” מלמל.
ג׳ק התחדד אך שמר על ארשת שלווה.
“נו, הוא פשוט רוצה שהכול יהיה מושלם,” הגיב אחר.
ג׳ק לא התערב בשיחה, אבל זכר כל פרט.
כשחזר הביתה, החל לנתח את המידע שאסף. פרויקט “הנחש” היה ללא ספק משהו גדול יותר. אולי זו הייתה הסיבה לכך שמיקי הגן על המסלולים והמחסנים שלו בזעם כזה. אבל מה זה היה? ג׳ק החליט לפנות לקרל.
“מצאנו אזכורים לפרויקט ‘הנחש’,” אמר. “אבל המידע שיש לנו לא מספיק.”
קרל נראה מהורהר.
“פרויקט הנחש… זה נשמע מוכר. אני אבדוק בארכיונים שלנו. אם זה קשור לאחת הפעולות הישנות, נמצא רמז.”
כעבור כמה ימים קרל הגיע עם תשובה. הפרויקט אכן היה קשור לאחד החברים הוותיקים של הסינדיקט — אביו של מיקי.
“זו הייתה הרעיון שלו,” הסביר קרל. “משהו שקשור ליצירת רשת עצמאית שיכולה לשלוט לא רק בשוק הפלילי, אלא גם במבנים פוליטיים.”
ליבו של ג׳ק פעם חזק יותר.
“כלומר, מיקי לא סתם עוסק בהברחות. הוא מנסה להחיות את השאיפות של אביו.”
קרל הנהן.
“ואם זה נכון, אנחנו עומדים מול משהו הרבה יותר מסוכן.”
בינתיים, מיקי הבין שתוכניותיו מתחילות להתפורר. אבל הוא לא היה אדם שנכנע בקלות. הוא זימן את ויקטור למשרדו.
“אנחנו צריכים גישה חדשה,” אמר. “ג׳ק קרטר חייב להיעלם. מיידית.”
ויקטור הנהן.
“יש לנו אנשים שיכולים לטפל בזה.”
מיקי נשם עמוק והביט על העיר הלילית.
“הוא חושב שהוא פיצח את כוונותיי. אבל הוא אפילו לא קרוב לאמת.”
ממש לאחר השיחה עם קרל, ג׳ק קיבל הודעה מאחד מהמודיעים האמינים שלו. הוא טען שיש לו מידע חשוב על “פרויקט הנחש”, אך ניתן לדון בפרטים רק בפגישה אישית. ג׳ק לא הופתע מכך – המודיעים שלו כמעט ולא סמכו על ערוצי תקשורת דיגיטליים.
מקום המפגש נקבע למחסן ישן בשולי העיר, נטוש וכמעט לא בשימוש. ג׳ק ידע שזה יכול להיות מלכודת, אך הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לוותר על ההזדמנות לגלות יותר. לאחר שהתכונן לכל הפתעה אפשרית, הוא יצא למקום.
כשג׳ק נכנס פנימה, המחסן התגלה כריק באופן מפתיע. צעדיו הדהדו בין קירות המתכת כשהוא התקרב לנקודה שנקבעה מראש. שם, בפינה הרחוקה, עמד אדם במעיל כהה עם כובע שהסתיר את פניו.
— אתה קרטר? — נשמע קול נמוך.
— תלוי במה שיש לך בשבילי, — ענה ג׳ק בשלווה.
— יש לי מידע על מה שבאמת עומד מאחורי “פרויקט הנחש”, — אמר המודיע, שולף טאבלט קטן. — זה לא רק תוכנית לכביסת כספים או להברחת נשק. זה פרויקט שיכול לשנות את מאזן הכוחות במדינה.
ג׳ק כיווץ את מצחו, מנסה להבין למה בדיוק מתכוון האיש הזה.
— מה זה אומר? — הוא שאל.
המודיע הפעיל את הטאבלט והראה קובץ עם תכניות. על המסך הופיעו שרטוטים של מערכת מורכבת – רשתות, שרתים, נתיבי נתונים.
— זו רשת סייברנטית, — הסביר המודיע. — מיקי ואנשיו עובדים על יצירת מערכת שיכולה לשלוט בזרמי כספים, ליירט נתונים ואפילו לתמרן מבנים ממשלתיים. הם רוצים להפוך לשחקן בלתי נראה, שינהל את כל מה שקורה מאחורי הקלעים.
ג׳ק הרגיש כיצד תוכו מתכווץ. זה היה משהו הרבה יותר גדול ממה שחשב.
— איפה הם בונים את זה? — הוא שאל.
המודיע היסס לפני שענה.
— יש להם מרכז תת-קרקעי במתחם מכרות ישן בצפון. הגישה אליו סגורה, והוא שמור יותר מכל בנק.
ג׳ק הנהן, שומר על קור רוח כלפי חוץ. אבל בתוכו סערו מחשבות. אם המידע נכון, זה יכול להסביר הרבה: המאמצים של מיקי, סודיותו והמשאבים שהושקעו בפרויקט.
בינתיים, במשרד של מיקי, ויקטור עבד על אסטרטגיה חדשה.
— אנחנו יודעים שקרטר התקרב לפתרון, — אמר. — יש לנו אפשרויות. אנחנו יכולים להשתמש במעקבים שקריים כדי להרחיק אותו.
— זה מסוכן מדי, — השיב מיקי, מסובב עט זהב בידו. — אם הוא יגיע למכרות, זה הסוף.
ויקטור הנהן, אך פניו הראו ספק.
— מה אתה מציע? — שאל.
מיקי חשב, מבטו נעשה קר.
— קרטר חושב שהוא הצייד. אבל הוא לא מבין שהוא רק חייל. אנחנו נקים מלכודת שתכריח אותו לחשוף את עצמו. ואז נסיר אותו. לתמיד.
כשחזר ג׳ק למקום המחבוא שלו, הוא מיהר להעביר את המידע לקרל. זה נראה מודאג.
— אם זה נכון, אנחנו מתמודדים עם משהו הרבה יותר גדול מפשע מאורגן, — אמר. — זו סכנה לביטחון הלאומי.
— אנחנו חייבים לחדור למכרות, — אמר ג׳ק. — זו הדרך היחידה לברר עד כמה הם התקדמו.
קרל הנהן, אך מבטו היה כבד.
— אתה מבין שזו יכולה להיות מלכודת? אם מיקי יידע שאתה מתקרב אליו, הוא יעשה הכול כדי לעצור אותך.
— אני מוכן לזה, — אמר ג׳ק בהחלטיות.
מאוחר יותר באותו לילה, ג׳ק יצא למשימת סיור. המכרות נמצאו באזור מרוחק, מוקף ביער צפוף. הוא התקדם בזהירות, מנסה לא להרעיש. מטרתו הייתה ברורה: למצוא את הכניסה ולהעריך את רמת האבטחה.
אבל כשהתקרב לאזור, הוא הבין שזילזל ברמת האבטחה. ההיקף היה מוקף במצלמות, חיישני לייזר וסיורי אבטחה. זה היה כמעט כמו בסיס צבאי.
ג׳ק התחבא בצללים, מתבונן בתנועות המאבטחים. הוא היה צריך למצוא נקודת תורפה בהגנה, אך כל צעד שלו עלול היה להיות האחרון.
באותו רגע קולו של קרל נשמע באוזנו.
— ג׳ק, יש לנו בעיה. קיבלתי אות שאנשיו של מיקי יודעים על נוכחותך. אתה חייב לעזוב.
— עוד לא, — ענה ג׳ק. — אני כמעט מצאתי את מה שחיפשתי.
לפני שג’ק הספיק להמשיך, נשמע קול של סירנה. ג’ק הבין שזיהו אותו.
— צא מיד! — צעק קרל.
ג’ק זינק לתוך עומק היער, מנסה להימלט מהמרדף. ליבו פעם בחוזקה, האדרנלין שטף אותו, אבל הוא ידע שהוא חייב לשרוד כדי להשלים את המשימה.
ג’ק רץ דרך היער, מרגיש איך האוויר הקר צורב את ריאותיו. מאחוריו נשמעו קולות המרדף — נביחות כלבים, טפיפות מגפיים ופקודות צורמות של השומרים. כל שנייה הייתה קריטית, וכל צעד היה יכול להיות האחרון.
הוא ידע שריצה עיוורת עלולה להיות מסוכנת, אבל לחזור למחנה הסינדיקט היה גזר דין מוות. מלפנים התגלה מצוק קטן, מוסתר בעצים צפופים. ג’ק עצר לרגע, סוקר את הסביבה. הירידה במדרון הייתה מסוכנת, אבל להישאר במקום היה חוסר ברירה. הוא החליט לקחת את הסיכון.
האוזניה שלו התעוררה לחיים, וקולו של קרל נשמע:
— ג’ק, מה המצב?
— רודפים אחרי, — נשם בכבדות, מתקדם לאורך המדרון. — הצלחתי לזהות את האבטחה. הם חמושים היטב, אבל מצאתי נקודת חולשה.
— איפה אתה עכשיו?
— שלושה קילומטרים מזרחה מהמחנה המרכזי.
קרל שתק לשנייה, ואז המשיך:
— יש לנו נקודת חילוץ. חמישה קילומטרים ממך, על כביש ישן. אני שולח לך את הקואורדינטות לטאבלט.
ג’ק הנהן, למרות שידע שקרל לא יכול לראות אותו. התוכנית הייתה פשוטה: להימלט בלי להתגלות, אבל הביצוע עלול להיות מסוכן מאוד.
לאחר שהצליח להוריד את רודפיו, ג’ק הגיע לנקודת החילוץ. שם חיכה לו רכב שטח עם חלונות כהים. מאחורי ההגה ישב אחד מאנשיו של קרל. ג’ק התיישב במושב הקדמי, והרכב התחיל לנסוע מיד.
— זה לא הלך כמו שתכננתי, — מלמל, מביט בנעליו המלוכלכות.
— אבל אתה חי, — ענה הנהג ביובש. — וזה כבר ניצחון.
בבסיס, קרל קיבל את פניו של ג’ק עם דאגה בעיניו.
— אתה מלא בבוץ, אבל חי, — אמר, מושיט לו בקבוק מים.
ג’ק התיישב ליד השולחן, אוחז את ראשו בידיו.
— זלזלנו בהם. הם יודעים שאנחנו מתקרבים. יש להם אבטחה שיכולה להגן על צבא קטן.
קרל הקשיב לו בדממה, ואז אמר:
— קיבלנו את התוצאות הראשוניות מהנתונים שפענחנו. הפרויקט שלהם זה לא רק שליטה. הם מנסים ליצור מערכת שתוכל לתמרן מבנים פיננסיים וממשלתיים. זו לא רק רשת פשע, זה כלי השפעה.
— ומה לגבי המכרות? — שאל ג’ק.
— ככל הנראה, זה מרכז השליטה. אבל להיכנס לשם יהיה כמעט בלתי אפשרי.
ג’ק הביט במפה שקרל פרש על השולחן.
— אז אנחנו צריכים לפעול מהר יותר. הם יודעים שאנחנו קרובים.
קרל הנהן.
— נתחיל את המבצע בעוד 48 שעות. תהיה לנו רק הזדמנות אחת.
מאוחר יותר באותו לילה, ג’ק ישב בחדרו, מהרהר בכל מה שקרה. הוא הקליד הודעה לדרק: “המצב הסתבך. אחזור בקרוב, אם אצליח.”
התשובה הגיעה במהירות: “אתה חזק. אני מחכה לך. אל תאכזב.”
המילים האלה מילאו אותו בנחישות חדשה. מחר יהיה יום קשה, אבל ג’ק ידע שהוא מוכן ללכת עד הסוף.
