|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
הלילה ברושפורד היה חשוך מהרגיל. ג’ק ישב במשרדו, מנתח את הנתונים שהצליח לאסוף בימים האחרונים. הסינדיקט הצפוני נשאר תעלומה, אבל כל פרט מידע חדש קרב אותו לפתרון. בין הדוחות והרשומות הופיע שם שגרם לו לדריכות: עלי — אחיו של סם.
“עוד שחקן במשחק המסובך הזה,” חשב ג’ק בזמן שהזין שאילתה למאגר הנתונים של MI-6.
כעבור מספר דקות הופיע על המסך תיק אישי: עלי מרטינס, בן 26, שליח, ככל הנראה קשור להובלת סמים ונשק. מזוהה מראש כאחד החברים המרכזיים בדרג הנמוך של הסינדיקט הצפוני.
אבל בתיק האישי הזה היה משהו נוסף. עלי לא רק עבד עבור הסינדיקט, אלא גם השתמש בתפקידו כשליח כדי להישאר בצללים. אף אחד לא שם לב לשליח רגיל, אבל מאחורי המראה התמים שלו הסתתרו קשרים חשובים.
ג’ק הבין מיד שעלי עשוי להיות הרבה יותר משליח. אם סם סיפר משהו, ייתכן שגם אחיו יודע יותר ממה שנראה במבט ראשון.
מאוחר יותר באותו הלילה ג’ק יצא לשולי העיר. שם, בבית קפה קטן, חיכה לו סם. הם הסכימו להיפגש לאחר שג’ק העביר מידע על מיקומו המשוער של עלי.
סם נראה מתוח. עיניו הבריקו מהמתח וידיו רעדו קלות כשהביא את ספל הקפה אל שפתיו.
“מצאת אותו?” שאל סם, אפילו מבלי לברך את ג’ק.
“אולי,” ענה ג’ק בשלווה והתיישב מולו. “אבל אני צריך לדעת יותר.”
סם הביט בו מבט ארוך, כאילו שקל אם לומר את האמת.
“עלי… הוא תמיד היה בצללים,” התחיל סם. “גדלנו יחד, אבל הוא בחר דרך אחרת. כשאני הפכתי להיות חלק מהסינדיקט, הוא הסתכל על זה בחשדנות. אבל אחר כך… הוא נשאב פנימה.”
“למה?” שאל ג’ק והביט בסם בתשומת לב.
— אני חושב שהוא רצה להגן עליי. או שאולי הוא פשוט רצה להרוויח כסף. אני לא יודע. אבל הוא הפך לאחד מאלה שעושים את העבודה המלוכלכת. מעביר מטענים, לא שואל שאלות.
— כלומר, הוא יודע יותר ממה שאתה חושב, — סיכם ג’ק.
סם הנהן.
— אם תמצא אותו, הוא יכול לספר לך היכן נמצאים הנתיבים המרכזיים של הסינדיקט. אבל תהיה זהיר. הוא… עלול להיות בלתי צפוי.
ג’ק עזב את בית הקפה בתחושת כובד חדשה. הוא ידע שסם אומר את האמת, אבל לא יכול היה לסמוך עליו במאה אחוז. עלי היה המפתח לחשיפת לוגיסטיקת הסינדיקט, אבל הוא גם יכול היה להיות איום קטלני.
בעזרת הנתונים שהתקבלו מ-MI-6, ג’ק איתר אחת הנקודות שבהן עלי נצפה לעיתים קרובות. זה היה מחסן קטן בדרום העיר. המקום נראה נטוש, אבל סביבתו הייתה פעילה מדי עבור מיקום כזה.
תחת מעטה הלילה התמקם ג’ק בעמדה סמוכה והחל לצפות. כעבור כמה שעות הוא הבחין בדמות נכנסת לבניין — בחור צעיר עם כובע בייסבול ומעיל. פניו היו מוסתרים חלקית, אבל ג’ק זיהה אותו מיד — זה היה עלי.
בתוך המחסן עלי ספר ארגזים, מדי פעם מציץ בטאבלט. תנועותיו היו מהירות אך עצבניות. הוא ידע שעוקבים אחריו.
ג’ק החליט לפעול. הוא נכנס לבניין דרך דלת צדדית, משתדל לנוע בשקט. בידיו היו רק מקליט קטן ופנס.
— עלי, — אמר כשעמד קרוב מספיק.
הצעיר הסתובב במהירות, עיניו נפערו לרווחה.
— מי אתה? — ירה, נסוג לאחור.
— אני זה שיכול לעזור לך להישאר בחיים, — אמר ג’ק בקור רוח.
— אני לא יודע על מה אתה מדבר.
— סם סיפר לי עליך, — ג’ק עשה צעד קדימה. — אני יודע שאתה לא רק שליח. אתה יודע יותר. ואם אתה רוצה להישאר בחיים, עדיף שתספר לי הכול.
עלי היסס, אך אז כתפיו צנחו.
— סם… תמיד היה טיפש, — מלמל. — אבל אולי אתה צודק.
הוא הביט בג’ק, ובמבטו נצנצה נחישות.
— לסינדיקט יש נתיבים סודיים. הם עוברים דרך הגבול תוך שימוש בחברות קש. אני יכול להראות לך היכן הם נמצאים. אבל אם אתה רוצה לעצור אותם, עליך לפעול במהירות.
ג’ק הנהן.
— בוא נתחיל.
כאשר הם עזבו את המחסן, עלי העביר לג’ק נתונים מהטאבלט שלו. אלו היו קואורדינטות, נתיבים ושמות. ג’ק הרגיש שהוא סוף סוף הגיע למשהו חשוב. אבל הוא גם ידע שהצעד הזה עלול לעלות לעלי בחייו.
— עזרתי לך, — אמר עלי, מביט בג’ק. — עכשיו תעזור לי להיעלם.
— אעשה כל שביכולתי, — ענה ג’ק.
למחרת ג’ק העביר את הנתונים ל-MI-6. זה היה פריצת דרך משמעותית, אבל המשחק רק התחיל. הסינדיקט הצפוני ידע שעוקבים אחריו, ותשובתו לא איחרה לבוא.
ג’ק ידע שהמידע שקיבל מעלי פותח בפניו אפשרויות חדשות, אבל הוא גם נושא סיכונים עצומים. הסינדיקט הצפוני לא יסלח על בגידה. הוא סיכם עם קרל על מקום מחסה זמני עבור עלי. הם היו אמורים להיפגש בבית שקט בקצה העיר, שבו השתמש קרל בעבר לפעולותיו.
כשהגיעו ג’ק ועלי למקום, פגש אותם קרל. פניו, שבדרך כלל היו רגועות, הביעו דאגה. הוא הביט בעלי בעיון, כאילו בוחן אם אפשר לסמוך על האיש הזה.
— אתה בטוח שהוא שווה את כל המאמץ הזה? — שאל קרל, פונה אל ג’ק.
— בטוח ככל שניתן להיות, — ענה ג’ק. — יש לו מידע שיכול לשנות את המשחק.
קרל הנהן, אבל מבטו נשאר מתוח.
— טוב, — אמר, פותח את הדלת. — אין לנו הרבה זמן. הסינדיקט כבר בטח יודע שהוא נעלם.
בתוך הבית, עלי נראה כאילו סוף סוף יכול לנשום לרווחה אחרי זמן רב. הוא התיישב על ספה ישנה, מניח את התרמיל שלו לצידו. ג’ק שם לב שידיו של עלי רעדו מעט, וזה העיד שהמתח סוף סוף התחיל לשחרר.
— מה עכשיו? — שאל עלי, מביט בג’ק.
— עכשיו אנחנו מנתחים את כל מה שהעברת לנו, — ענה ג’ק. — אם המידע מדויק, זה יכול להנחית מכה קשה על הסינדיקט.
עלי חייך חיוך מר, ובקולו נשמעה נימה של כאב.
— הם יהרגו אותי אם יגלו מה עשיתי.
— הם לא יגלו, — התערב קרל, שנשען על הקיר. — אנחנו נדאג לביטחונך. אבל אתה צריך להיות מוכן לזה שזה לא יהיה קל.
מאוחר יותר באותו לילה, ג’ק וקרל עבדו על פענוח הנתונים שעלי העביר להם. בין הקואורדינטות והנתיבים, הם גילו פרט מפתיע: אחת הנקודות חפפה עם מיקום של בסיס אספקה גדול של הצבא הבריטי.
— זה משנה הכול, — אמר קרל, מביט במסך. — אם הסינדיקט משתמש בבסיס הזה כהסוואה, זה אומר שיש להם מישהו מבפנים.
— והאדם הזה יכול להיות כל אחד, — הוסיף ג’ק. — אנחנו חייבים לפעול במהירות לפני שהם ישנו את הנתיבים.
קרל הנהן, אבל פניו נשארו מתוחים.
— אני אבדוק את הנתונים האלה דרך הערוצים שלנו, — אמר. — ואתה… תוודא שעלי לא יברח.
ג’ק חייך חיוך קל, למרות שהמצב היה רחוק מלהיות מצחיק.
— אל תדאג. אין לו סיבה לברוח.
בינתיים, עלי ישב במטבח, אוחז בכוס תה. הוא נראה עייף, אבל בעיניו היה אפשר להבחין בנחישות.
— אני יודע מה אתה חושב עליי, — אמר, כשג’ק התיישב מולו. — שאני רק עוד בוגד אחד. אבל אני עושה את זה לא רק בשבילי.
ג’ק הרים גבה, מביט בו בסקרנות.
— אז בשביל מי?
— בשביל סאם, — ענה עלי בקול שקט. — הוא תמיד הגן עליי, גם כשלא הגיע לי. עכשיו תורי.
ג’ק הרגיש משהו מתעורר בתוכו. הוא לא ציפה לשמוע כזו כנות מאדם שהכיר זמן קצר כל כך.
— אם אתה באמת רוצה להגן עליו, — אמר ג’ק, — אתה חייב לעזור לנו לסיים את העבודה עד הסוף.
עלי הנהן, ובעיניו נראתה נחישות.
— אני מוכן.
מאוחר יותר באותו לילה, ג’ק קיבל הודעה מ-MI-6: “הנתונים אושרו. מתחילים במבצע היירוט. תהיה מוכן לתגובת נגד מצד הסינדיקט.”
הוא הרגיש את ליבו פועם במהירות. זה היה רגע מכריע. הוא ידע שמכאן אין דרך חזרה. אבל הוא גם ידע שהוא מוכן לכך.
— מחר מתחיל שלב חדש, — אמר ג’ק, מביט בקרל. — אנחנו צריכים להיות מוכנים להכול.
קרל הנהן, פניו נותרו ממוקדות.
— נצליח, — אמר. — העיקר לא לאבד שליטה.
ג’ק עמד ליד החלון, מביט בשמיים החשוכים. השקט בבית היה כמעט מפחיד אחרי האירועים של הימים האחרונים. אבל הוא ידע שזה רק שקט שלפני הסערה. עלי ישן בחדר הסמוך, וקרל עבד על ההכנות הסופיות למבצע.
מחשבות התרוצצו בראשו של ג’ק. הוא הבין שהוא שם את הכול על כף המאזניים: המשימה שלו, ביטחונו של עלי ואפילו חייו שלו. אבל יחד עם זאת, הוא לא הצליח להיפטר מהתחושה שהוא מפספס משהו.
בחדר הסמוך, עלי התהפך במיטה. השינה לא הגיעה. בפנים נקרעו בו ספקות ופחדים. הוא ידע שהבגידה שלו בסינדיקט לא תעבור בשתיקה. אבל המחשבה שהוא הצליח לתקן לפחות מעט מהטעויות שעשה נתנה לו כוח.
הוא קם מהמיטה ועבר למטבח, שם עמדה כוס התה שלו, עדיין חצי מלאה. באותו רגע ג’ק נכנס לחדר.
— לא מצליח להירדם? — שאל ג’ק, מתיישב מולו.
— לא, — ענה עלי בקול צרוד. — אני חושב על מה שיהיה הלאה.
— זה נורמלי, — אמר ג’ק. — פחד הוא חלק מהעבודה. העיקר שהוא לא ישלוט בך.
עלי הנהן, אבל בעיניו עדיין היה אפשר לראות את הדאגה.
— למה אתה בכלל עושה את זה? — שאל לפתע עלי. — למה אתה מסכן את עצמך בשביל אנשים כמוני?
ג’ק היסס לרגע לפני שענה.
— אני לא עושה את זה בשבילך, — הוא אמר בכנות. — אני עושה את זה בשביל אלה שעלולים להיפגע אם לא נעשה כלום. אתה חלק מהפאזל. אבל זה לא אומר שאתה לא חשוב.
עלי חייך חיוך מריר.
— מעניין. אף אחד עוד לא אמר לי שאני חשוב.
ג’ק הביט בו וחייך קלות.
— אז אני הראשון.
קרל נכנס לחדר אחרי כמה שעות. פניו נראו עייפות, אבל בעיניו הייתה נחישות.
— אישרנו את הנתונים, — הוא אמר, פורש מפה על השולחן. — לסינדיקט יש מסלולים שחוצים את שטח הבסיס הצבאי. אם נצליח ליירט את המטען, זה יפגע בהם משמעותית.
ג’ק התכופף מעל המפה, בוחן את המסלולים.
— זה לא יהיה פשוט, — הוא אמר. — הם בוודאות יודעים שאנחנו כאן בסביבה.
קרל הנהן.
— בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים לפעול מהר ובאופן מתואם. עלי, אתה יכול לאשר שזה כל המסלולים?
עלי התקרב, מבטו היה רציני.
— כן, — הוא אמר. — אבל יש עוד משהו שלא הספקתי לספר. יש להם מחסן סודי. הוא לא מסומן על המפה, אבל אני יודע איפה הוא נמצא.
ג’ק וקרל החליפו מבטים.
— למה לא סיפרת את זה קודם? — שאל קרל.
— אני… — עלי היסס. — לא הייתי בטוח אם אפשר לסמוך עליכם לגמרי.
ג’ק הנהן באיטיות.
— איפה המחסן הזה נמצא?
עלי לקח עט וסימן עיגול על המפה.
— כאן. ביער, קרוב לגבול. הם משתמשים בו לאחסון המטען לפני השיגור.
קרל הכה באגרופו על השולחן.
— זה יכול להיות בדיוק מה שאנחנו צריכים.
מאוחר יותר, ג’ק נשאר לבדו, מהרהר במה ששמע. הוא הבין שהשלב הבא יהיה המסוכן ביותר. המבצע ידרוש ריכוז מקסימלי, וכל טעות עלולה לעלות להם בחייהם.
מחשבותיו חזרו לדרק. הוא התגעגע לבית השקט הזה, המקום שבו יכול היה להיות עצמו. אבל הוא ידע שזה לא הזמן לחולשות.
הוא שלף את הטלפון וכתב הודעה קצרה: “חושב עליך. אחזור ברגע שאוכל.”
התשובה הגיעה כמעט מיד: “אני כאן. מחכה לך.”
המילים האלה מילאו את ג’ק בכוח שלא ציפה להרגיש. הוא ידע שעם כל הכאוס סביבו, יש לו מקום שתמיד יוכל לחזור אליו.
בבוקר, קרל הכריז שהמבצע יוצא לדרך.
— יש לנו מיקום מדויק של המחסן ושל המסלולים. אנחנו נתחלק. ג’ק, אתה תלך עם הקבוצה למחסן. אני אטפל ביירוט המסלולים.
ג’ק הנהן, מרגיש את האדרנלין שוטף אותו.
— עלי יישאר כאן, — הוסיף קרל. — הנוכחות שלו במבצע תסכן את כולם.
עלי ניסה למחות, אבל ג’ק עצר אותו.
— עשית מספיק, — הוא אמר. — עכשיו תורנו.
באותו לילה, הקבוצה של ג’ק יצאה לכיוון היער שבו נמצא המחסן. ג’ק הרגיש את המתח לוחץ על חזהו. הוא ידע שמחכה לו מפגש עם הלא נודע, אבל גם ידע שזו העבודה שלו. חובתו.
היער נעטף בחשיכה כשהקבוצה של ג’ק התקרבה למחסן הסודי. הם נעו בזהירות, משתדלים לא להרעיש. מסביב שררה דממה מתוחה, שהופרה רק על ידי רשרוש העלים ברוח הקלה.
ג’ק עצר, הרים את ידו לסמן לאנשיו. דרך מצלמת תרמית הוא ראה כמה שומרים שסיירו מסביב למחסן. על חגורותיהם נראו כלי נשק ומכשירי קשר. בתוך המבנה היה יותר תנועה — סבלים עבדו בחצי חושך, מזיזים ארגזים ממקום למקום.
— שלושה בחוץ, חמישה בפנים, — הוא לחש לקשר של קרל.
— קיבלתי, — ענה קרל. — תתחילו. אני זז ליירט את המסלולים.
ג’ק הנהן לצוות שלו. הגיע הרגע לפעול.
המבצע החל בצורה חלקה. השומר הראשון נוטרל בשקט. השני והשלישי הצטרפו אליו, לפני שהספיקו להרים אזעקה. ג’ק ואנשיו נכנסו פנימה, מתקדמים לאורך הקירות. בידיהם היו אקדחים עם משתיקי קול, ועל פניהם ניכרה ריכוז עמוק.
אך לפתע, בתוך המחסן, נשמע רעש של צינור מתכת שנפל. אחד הסבלים הסתובב, הבחין בזרים, והחל לצעוק. כעבור רגע החלה ירי.
— תכסו עליי! — צעק ג’ק, מתכופף מאחורי מכולת מתכת.
כדורים חלפו במרחק של סנטימטרים ספורים ממנו. הצוות של ג’ק הגיב במהירות, וירה בחזרה בצורה מדויקת. בתוך הכאוס, ג’ק התגנב לעבר הארגז המרכזי, שלדברי עלי הכיל את המשלוחים החשובים ביותר.
הוא פתח את הארגז, ומבטו קפא. בפנים היו לא רק כלי נשק, אלא גם כמה תיקים עם מסמכים. הוא מיהר לצלם את התכולה לפני שסגר את הארגז.
— יש לנו את כל מה שצריך! — צעק בקשר. — יוצאים עכשיו!
הקרב היה עז, אבל הצוות של ג’ק הצליח להימלט מהמחסן ללא אבדות. הם השאירו כמה “הפתעות” ליריבים — מטעני חבלה קטנים שהתפוצצו כשהקבוצה התרחקה למרחק בטוח.
פיצוץ מחריש אוזניים טלטל את המחסן והאיר את שמי הלילה. ג’ק ידע שזה לא ישמיד את הסינדיקט, אבל זה יפגע קשה בלוגיסטיקה שלהם.
מאוחר יותר באותו לילה, ג’ק וקרל נפגשו במקום המסתור. קרל נראה מותש, אך מרוצה.
— תפסנו שלושה משאיות, — אמר קרל. — הם לא הספיקו להתארגן מחדש. זה יאט מאוד את הפעילות שלהם.
— ויש לנו עוד משהו, — הוסיף ג’ק, מראה את תמונות המסמכים. — המסמכים האלה מכילים שמות ומסלולים. אם נשתמש בהם נכון, נוכל להגיע להנהגה שלהם.
קרל הנהן, בוחן את התמונות.
— עבודה מצוינת. אבל עכשיו הם יחפשו אותך. יש לך תוכנית?
ג’ק חייך בזווית הפה.
— תמיד יש תוכנית.
מאוחר יותר, כשחזר הביתה, ג’ק מצא את עלי יושב ליד השולחן. הצעיר נראה מתוח, אך בעיניו הייתה ניצוץ של תקווה.
— איך הלך? — שאל עלי.
— בהצלחה, — ענה ג’ק. — אבל זה רק ההתחלה.
עלי הנהן, כתפיו התרפו מעט.
— תודה, — אמר בשקט. — אני יודע שזה לא היה פשוט.
— עשית את החלק שלך, — אמר ג’ק. — עכשיו הכל תלוי בנו.
באותו לילה, ג’ק נשאר שוב לבד. הוא בחן את צילומי המסמכים, חושב על הצעד הבא. הסינדיקט היה אויב חזק ומאורגן היטב, אך כעת היה בידיו משהו שיכול לשנות את מהלך המשחק.
הוא שוב הביט בטלפון. ההודעה מדֶרֶק עדיין נראתה על המסך: “אני כאן. מחכה לך.”
ג’ק הרשה לעצמו חיוך קטן. למרות כל הכאוס, היה לו מקום לחזור אליו.
באותו לילה הוא הרשה לעצמו כמה שעות שינה, בידיעה שיש עוד הרבה עבודה לפניו. אבל בליבו הייתה תחושת ביטחון: הם בדרך הנכונה.
