קאלן הרהר זמן רב במסתורין שמאחורי השם זאנידאר. האגדה על שומר העומקים רב העוצמה שהגן על אבני האיזון הייתה מעוררת השראה וגם מאיימת. אך בתור שומר התהום, קאלן הבין שזו חובתו לעקוב אחרי הסיפורים הללו. אבני האיזון עשויות להיות המפתח לשמירה על ההרמוניה באוקיינוס.
ההחלטה לצאת לדרך
“ליריאל,” אמר קאלן, מביט בפניה הזוהרות, “אני חייב למצוא את זאנידאר ואת האבנים האלו. אם הן באמת קיימות, הן יכולות לחזק אותנו ולהבטיח שהאוקיינוס יישאר באיזון.”
“אני מצטרפת אליך,” ענתה ליריאל בקול מלא נחישות. “אסור לך להתמודד עם זה לבד. המסע יהיה מסוכן, אבל יחד נצליח.”
טוראק, שהתבונן בשיחה, הזיז באיטיות את זרועותיו העצומות.
“גם אני אבוא,” השמיע בקול עמוק ובטוח. “האגדות העתיקות על זאנידאר מדברות על מקומות שאליהם אפילו היצורים החזקים ביותר לא מעזים להגיע. ייתכן שאועיל במקומות כאלו.”
ירידה לעומקים בלתי נודעים
הקבוצה יצאה מוקדם בבוקר, כשהאוקיינוס היה שקט במיוחד. המים הבהירים הפכו בהדרגה לעמוקים ואפלים. כשהמשיכו הלאה, קאלן הרגיש כיצד לב האוקיינוס פועם בעוצמה רבה יותר, כאילו הוא מדריך אותם בדרך.
לאחר זמן מה, הגיעו לאזור שנראה כמו פינה נשכחת של האוקיינוס. קירות המערות היו מכוסים באצות צפופות, ויצורים שאיש לא ראה מעולם שחו בסביבה. אחד היצורים, דג עצום עם קשקשים מנצנצים, נסוג ברגע שהבחין בהם.
“המקום הזה נראה כאילו לא היה בו אף אחד מאות שנים,” לחשה ליריאל.
“זה המקום שבו עלינו לחפש,” ענה קאלן. “התשובות שאנו מחפשים מוסתרות כאן.”
הריסות עתיקות
לאחר שעות של חיפוש, הם נתקלו ברמז הראשון — עמוד אבן עצום. על פניו היו חריטות שקאלן זיהה מחזיונותיו: השומרים הראשונים המחזיקים באבני האיזון, מגנים על האוקיינוס.
“החריטות האלו מאשרות שאנחנו בדרך הנכונה,” אמר קאלן, בוחן את העמוד בעיון. “הן מדריכות אותנו למקדש.”
“אבל תראה,” הצביעה ליריאל על סמלים חקוקים סמוך. “יש כאן אזהרה: ‘רק הראויים יעברו. נשמה לא טהורה תיכחד.’”
טוראק התבונן בעמוד במחשבה.
“זו בחינה. השומרים הקדמונים לא היו משאירים את כוחם ללא הגנה. עלינו להיות מוכנים למה שמצפה לנו.”
המקדש השקוע
בעקבות ההכוונה של העמוד, הקבוצה גילתה במהרה מקדש שקוע. הוא נראה כאילו נבנה עבור היצורים העתיקים הגדולים ביותר. קשתות עצומות, מכוסות באלמוגים, התרוממו מעל הכניסה, ופסלים של שומרים אוחזים בחניתות עמדו באיום.
“זהו זה,” לחש קאלן. “המקדש השקוע. כאן זאנידאר החביא את האבנים.”
כשהתקרבו לכניסה, הם הבחינו בתנועה במים. דגים ענקיים בעלי שיניים חדות החלו להקיף אותם, ומהצללים הופיע דיונון ענק, עיניו נוצצות בהבנה לגבי כוונותיהם.
“אל תדאגו,” הרגיע קאלן. “לב האוקיינוס ידריך אותנו.”
באור רך שזרח מלב האוקיינוס, קאלן כיוון בזהירות את האנרגיה לעבר היצורים הסובבים. תוקפנותם דעכה, ותנועותיהם הפכו רגועות.
“נותנים לנו לעבור,” אמרה ליריאל בתדהמה.
“זה רק ההתחלה,” הזהיר טוראק. “האתגרים האמיתיים ממתינים בפנים.”
מבחני המקדש
בכניסתם למקדש, הם חשו באנרגיה עוצמתית נובעת מעומקיו. האור מלב האוקיינוס הטיל צללים על הקירות המעוטרים בתבליטים שתיארו את הקרבות האפיים של השומרים הקדמונים. אך במהרה, דרכם נחסמה על ידי קיר של אור פועם, מלא חיים ואנרגיה.
“מה זה?” שאלה ליריאל.
“זה מחסום,” אמר טוראק. “רק מי שיוכיח את טוהרו וחוזקו יוכל לעבור.”
קאלן התקדם והניח את ידו על המחסום. הוא חש באנרגיה זורמת דרכו, חודרת אל תוך מחשבותיו.
“זה בוחן את כוונותיי,” אמר. “המחסום רוצה לוודא שמטרתי היא לא כוח, אלא איזון.”
בריכוז, דמיין קאלן את השימוש באבני האיזון כדי להגן על האוקיינוס. בהדרגה, המחסום נעלם, ואפשר להם להתקדם.
גילוי האבנים
בלב המקדש, הם מצאו שני חפצים קורנים מרחפים באוויר. אבני האיזון — אחת זוהרת באור לבן רך, והשנייה בוהקת בכחול עמוק — הפיצו חמימות ואור.
“הן אמיתיות,” לחשה ליריאל, קולה רועד מהתרגשות.
בעדינות, קאלן הושיט את ידיו ולקח את האבנים. מיד הרגיש באנרגיה זורמת דרכו, מתמזגת עם לב האוקיינוס. קולותיהם של שומרים קדומים הדהדו בראשו, מזכירים לו את חשיבות משימתם.
“עכשיו הן בידיך,” אמר טוראק. “אך זכור: עוצמת האבנים נושאת עמה אחריות כבדה.”
עזיבת המקדש
עם האבנים בידם, החלה הקבוצה את מסעה החוצה מהמקדש. אולם, הם נתקלו באתגר אחרון. יצור עצום, שומר המקדש, התעורר. עיניו בערו מכעס, וגופו נע במהירות מפחידה.
“עלינו לנהוג בזהירות,” אמר קאלן. “אסור לנו לתקוף אותו; זה יערער את האיזון.”
באמצעות לב האוקיינוס, שחרר גל של אנרגיה שהרגיע את היצור. הוא האט ונעלם בחשכה.
“עשינו את זה,” אמרה ליריאל בהקלה. “עכשיו האבנים בידינו.”
“אבל זה רק ההתחלה,” השיב קאלן. “עלינו להשתמש בהן בחוכמה כדי להגן על האוקיינוס ותושביו.”
המסע הביתה
בעלייתם בחזרה לפני השטח של האוקיינוס, הם הרגישו שמשימתם רק התחילה. אבני האיזון, שהתאחדו עם עוצמת לב האוקיינוס, הפכו לסמל של תקווה לעולם התת-ימי. קאלן ידע שעוד אתגרים רבים מחכים לו, אך עכשיו היה לו הכוח להתמודד איתם.
