|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
הבוקר הגיע באופן מפתיע. דרך חלונות חדר השינה הגדולים חדרו קרני שמש רכות, שהאירו את החדר באור עדין. ג’ק פקח את עיניו והתמתח, מנסה להתאושש מהשינה. האור, ששיחק על קירות העץ, יצר דפוסים מרהיבים שהוסיפו חמימות ורוגע לחדר. באותו רגע נשמע במטבח צליל קומקום שנכבה.
“תרצה קפה?” קולו של דרק נשמע מהחדר הסמוך.
“כן, תודה,” ענה ג’ק בזמן שלבש חולצה. הוא מיהר לשירותים לשטוף את פניו ולהתנער משאריות השינה.
כשחזר, כבר היו שתי כוסות קפה ארומטי מונחות על השולחן. הריח המשכר של פולי קפה טחונים הטריד את עיניו של ג’ק והעיר אותו לחלוטין. הוא התיישב ליד השולחן, שם חיכתה לו כוס שהוכנה עבורו.
“איך ישנת?” שאל דרק והזמין אותו לשבת.
“אם להיות כנה, כמו תינוק,” ענה ג’ק עם חיוך קל. “ואתה?”
“גם טוב,” השיב דרק בקצרה, מרים את הכוס שלו.
ג’ק הביט בשעון. כבר היה עשר בבוקר. הוא היה אמור להגיע לעבודה עד אחת עשרה, אבל לא רצה למהר. הבוקר הזה היה פשוט נעים מדי כדי למהר.
“אתה מספיק לשתות את הקפה שלך?” שאל דרק עם גבה מורמת.
“ברור,” גיחך ג’ק ולגם את הלגימה הראשונה.
השיחה התנהלה באיטיות, הזמן כאילו נעצר. דרק, עם שיערו הסורר במקצת וחיוכו הרחב, נראה רגוע להפליא. ג’ק תפס את עצמו מביט בו זמן ממושך מדי. העיניים החומות-בהירות עם גוון ענברי הביטו בו בחמימות ובעניין שלא הצליח להסביר.
“לא תאחר?” שאל דרק ושבר את הדממה שהשתררה.
“כנראה שכדאי לי למהר,” נאנח ג’ק וקם ממקומו. הוא הלך לעבר שידת הלילה, שם היה מונח הטלפון שלו.
דרק ליווה אותו עד למרפסת. השמש כבר טיפסה גבוה יותר, מאירה הכול באור בוהק. האוויר היה חמים אך רענן. הם נפרדו לשלום קצר, וג’ק פנה למכוניתו. מחשבותיו עדיין היו בבית הזה, עם ההיכרות החדשה שלו, אבל העבודה דרשה את תשומת לבו.
כשהגיע למסעדה, היה לו עוד זמן פנוי. עם כניסתו למקום, ג’ק מיד נשאב לקצב הרגיל. המסעדה התכוננה לפתיחה. צוות הטבחים כבר היה במקום, ומהרמקולים נשמעה המוזיקה שהשף בחר. זה היה אחד מאותם ימים שקטים שבהם הכול התנהל כמתוכנן, בלי לחץ מיותר.
עבודתו של ג’ק במסעדה הייתה כיסוי, אבל הוא באמת אהב אותה. הוא נהנה לראות את האורחים נהנים מהמנות, והצוות עובד בהרמוניה ובמקצועיות. אך המשימה האמיתית שלו הייתה מורכבת בהרבה. כסוכן MI-6, ג’ק עסק בחקירה שיכלה להוביל אותו לסינדיקט הצפוני – אחת מקבוצות הפשע המסוכנות ביותר.
במהלך יום העבודה, ג’ק ניתח בזהירות כל אורח. הוא ידע שבין האנשים יכולים להיות גם אזרחים רגילים וגם כאלה שקשורים לסינדיקט. הכיסוי שלו אפשר לו לצפות בנעשה מבלי לעורר חשד, תוך איסוף מידע חשוב.
מיוחד עניין אותו אחד המבקרים הקבועים. האיש הזה הגיע למסעדה לעיתים נדירות, אבל כל פעם התנהגותו נראתה חשודה בעיני ג’ק. היום הוא ציפה לאורח נוסף, שעשוי להיות קשור לסינדיקט. ג’ק ידע שהוא לא יכול לפספס את ההזדמנות.
בערב, כשהמסעדה הייתה כמעט מלאה, התיישב בפינה מרוחקת גבר. ג’ק זיהה אותו מיד – זה היה סאם, אדם שיכול להיות המפתח לפתרון התעלומה. ג’ק הגיש לו את ההזמנה אישית, תוך ניצול ההזדמנות לשיחה קצרה ונייטרלית.
אחרי הארוחה הציע ג’ק לסאם כוס קפה על חשבון הבית. הם התיישבו יחד, מדברים בנושאים כלליים, אבל האווירה השתנתה בהדרגה. אור המנורה שעל השולחן יצר צללים על הקירות, מוסיף תחושת אינטימיות ומתח קל.
“למה בחרת בי למשימה הזו?” שאל לפתע סאם, קוטע את השיחה הקלילה.
ג’ק הרגיש את המתח גואה בתוכו. השאלה הייתה בלתי צפויה ומסוכנת. הוא הבין שסאם אולי יודע יותר משנדמה. אבל עד כמה הוא מוכן לחשוף?
“משימה?” ג’ק הרים גבה, מעמיד פנים שהוא מופתע.
“אל תעמיד פנים, ג’ק,” סאם רכן קדימה. “אתה עוקב אחרי. אני מרגיש את זה.”
מילותיו של סאם נשמעו כמו אתגר. ג’ק ידע שכל צעד שלו מעכשיו חייב להיות שקול להפליא. הוא לא יכול להרשות לעצמו לטעות.
“לכל אחד מאיתנו יש משימות משלו,” השיב ג’ק בזהירות, מביט ישר בעיניו של סאם. “אבל עכשיו, דרכינו מצטלבות.”
סאם חייך חיוך קל והתיישב בנחת על כיסאו. עיניו בחנו את ג’ק בקפידה, כאילו מנסים לחדור למחשבותיו.
“נראה לאן זה יוביל,” אמר לבסוף, לוגם מהקפה. “אבל תדע, אני משחק לפי הכללים שלי.”
המפגש הזה אישר את חשדותיו של ג’ק: סאם לא היה רק דמות חשובה בסינדיקט, אלא גם אדם שצריך להיזהר ממנו במיוחד.
ג’ק ישב ליד שולחן העבודה שלו במסעדה, שקוע בשגרה. על מסך המחשב הנייד הופיעו קבצים, נתונים אנליטיים ודוחות שהוא עיבד כחלק מעבודתו בכיסוי. במבט ראשון, זה היה ערב רגיל. אבל בתוכו, ג’ק הרגיש שמשהו מתקרב.
בין המסמכים משכה את תשומת ליבו שורה מוזרה בדוחות אספקת המוצרים של המסעדה. היא נראתה כמו חשבונית רגילה, אבל הסכום וקוד המוצר לא תאמו להוצאות הרגילות של המקום. ג’ק פתח את הקובץ, מנסה להבין מה עומד מאחוריה.
האינטואיציה שלו לא אכזבה. החשבונית הצביעה על ספק שהוזכר בחקירות הקשורות לסינדיקט הצפוני. זו הייתה הרמז הראשון שהוא הצליח לגלות מתוך עבודתו הרשמית.
“הם משתמשים במסעדה כנקודת מעבר?” חשב ג’ק.
הוא שמר במהירות את הנתונים ושלח הודעה מוצפנת ל-MI-6.
מאוחר יותר באותו לילה המסעדה נסגרה, וג’ק נשאר לבד. הוא החליט לבדוק את המחסנים. כשהוא פתח את הדלת, נשמע רעש של רצפה חורקת. אור הפנס חשף מתוך החושך קופסאות וארגזים. במבט ראשון, הכול היה במקום, אבל כשהוא הרים אחד מהארגזים, הוא מצא חבילה מוזרה עטופה בניילון עבה.
הוא פתח אותה ומצא בתוכה שבבים – מכשירים טכנולוגיים מתקדמים שלפי הנחתו יכלו לשמש למעקב או לאחסון נתונים. זה היה עוד חלק בפאזל. ג’ק צילם את התכולה ושלח את התמונות ל-MI-6, מלווה בהערות: “נמצא במחסן. דרוש ניתוח.”
עבודתו נקטעה כאשר הוא שמע צעדים מאחורי הדלת. ג’ק מיד הסתיר את הממצא וניגש ליציאה, משתדל להישאר לא נראה. אבל בדלת עמד אחד העובדים – מלצר צעיר, שנראה כאילו היה שם במקרה.
“הכול בסדר?” שאל המלצר, מביט בג’ק.
“כן, רק בודק את המלאי,” ענה ג’ק בקצרה, משתדל שלא להסגיר את המתח שלו.
המלצר משך בכתפיו והלך, אבל ג’ק לא הצליח להשתחרר מהתחושה שמישהו התחיל לעקוב אחריו.
למחרת קיבל ג’ק תגובה מ-MI-6. ההודעה הייתה קצרה אך חשובה: “השבבים משמשים לאחסון נתונים מוצפנים. ייתכן שהם קשורים לדליפת מידע. בדוק את הסביבה.”
המידע הזה אישר את חשדותיו של ג’ק. הוא החל לעקוב בקפדנות אחרי העובדים והספקים של המסעדה, ורשם כל פרט חריג. מטרתו הייתה לגלות מי במסעדה עשוי להיות קשור לסינדיקט.
באותו ערב נכנס למסעדה אחד מהלקוחות הקבועים – גבר בחליפה יקרה, שתמיד הזמין את אותו המנה ולא דיבר עם הצוות. ג’ק ידע שהאיש הזה קשור לסינדיקט הצפוני. היום הוא החליט להסתכן ולנסות לברר יותר.
ג’ק ניגש לשולחנו והציע קינוח על חשבון הבית, מתחיל שיחה. הגבר, שהיה אדיש בתחילה, החל להירגע בהדרגה. אחרי כמה דקות של שיחה הוא ציין שהוא עובד בלוגיסטיקה. עבור ג’ק זו הייתה עוד נקודת חיבור.
“יש לנו משלוח גדול מתוכנן בקרוב,” ציין האיש באגביות לפני שעזב.
ג’ק זכר היטב את דבריו. זה אישר שהמסעדה שימשה ככיסוי לפעולות הסינדיקט.
מאוחר בלילה ג’ק שוב ישב ליד המחשב הנייד שלו, מנתח את הנתונים שאסף. כל שלב קרב אותו להבנת מבנה הסינדיקט. אבל הוא גם ידע שהזמן פועל נגדו. כל טעות עלולה לחשוף את הכיסוי שלו.
באותו רגע הטלפון שלו רטט. הודעה מקארל: “יש לנו בעיה. אחד מהקשרים שלנו נעלם. ייתכן שזה קשור לפעולה שלך. תיזהר.”
ג’ק הרגיש איך הכול בתוכו מתכווץ. הוא ידע שהחקירה הופכת למסוכנת. אבל לא היה לו זמן להסס. הוא היה חייב להמשיך.
הוא סגר את המחשב הנייד ויצא למרפסת, מביט על העיר המוארת באורות. מרחוק נשמעו קולות מכוניות, ונראה כאילו רושפורד לעולם לא נרדמת. ג’ק ידע שהעיר הזו שומרת יותר סודות ממה שהוא יכול היה לדמיין.
הוא נשם עמוק וחזר פנימה. לפניו עמדה עוד לילה של עבודה ומחשבות. אבל הוא היה מוכן.
