קבלת התפקיד החדש
הזמן, כמו המים, זרם ללא הפסקה ומחק את הגבולות בין העבר להווה. קלן הבין בהדרגה שמשימתו חורגת בהרבה מעבר להגנה פשוטה על העיר. הוא כבר לא היה רק מגן מפני איומים; ייעודו הפך גדול בהרבה. עכשיו הוא ראה את עצמו כשומר – מתווך בין כוחות הטבע, מנהיג רוחני שמפיץ את רעיון ההרמוניה בכל האוקיינוס.
“אנחנו חיים לא כדי לנצח אלא כדי לשמר,” אמר קלן יום אחד לליריאל, כשישבו על שונית אלמוגים. עיניה הזוהרות הביטו בו בהערצה. “המשימה שלנו היא לא להילחם, אלא לשמור על איזון.”
“אבל איזון הוא מבחן בפני עצמו,” השיבה ליריאל. “לא כל אחד יכול לשאת אחריות כזו. אפילו לא אתה.”
אגדה שנולדת מתוך המים
חייו של קלן הפכו בהדרגה לאגדה. סיפורים על ניצחונו על הישות האפלה, על איחוד האור והצללים, ועל הברית החדשה שיצר עם צללי התהום התפשטו בקרב תושבי האוקיינוס. סיפורים אלה נתנו השראה לרבים, ויצורים מכל קצות האוקיינוס הגיעו לראות את השומר בעצמם.
דולפינים הביאו חדשות על מים סוערים, קראקנים התייעצו איתו על הגנה על שוניות האלמוגים, ומדוזות הציעו את עזרתן בשמירה על איזון הזרמים. כל מי שהגיע אל קלן מצא נחמה וכיוון בדבריו.
“איך אתה מוצא תשובות לכולם?” שאל אותו יום אחד תמנון צעיר, כשהוא מתפעל מעבודתו. “הכול נראה כל כך מסובך.”
“התשובות כבר בתוכנו,” השיב קלן ברוך. “אני רק עוזר לכם לראות אותן.”
המאבק לאיזון פנימי
אבל להיות שומר לא היה רק לעורר השראה וללמד. זו הייתה מאבק תמידי בתוך עצמו. קלן הרגיש יותר ויותר את העומס שמטילה עליו עוצמת לב האוקיינוס, נטל שהוא אפילו לא צפה מראש. קשרו עם האוקיינוס העמיק – הוא שמע את לחישות הזרמים, חש את כאבם של אלמוגים גוועים והרגיש את פחדם של יצורים ימיים במצוקה.
“לפעמים אני מרגיש שלא אצליח,” הודה יום אחד בפני טוראק, ששחה בקרבתו. “יש יותר מדי ציפיות. יותר מדי שאלות שאין לי תשובות עליהן.”
“אתה לא צריך לדעת הכול,” השיב הקראקן החכם. “אתה מדריך, לא אדון. שומר הוא מי שעוזר לאחרים למצוא את כוחם.”
אתגרים חדשים
קלן הבין שמשימתו אינה ניצחון רגעי אלא מסע ארוך, מלא במבחנים. אחת הבעיות הקשות ביותר הייתה ההגנה על המערכת האקולוגית של האוקיינוס. לעיתים, הימים נראו עוינים – סערות שיבשו את ההרמוניה, ואיומים חדשים עלו מתוך המעמקים.
יום אחד הוא נתקל באזור תת-ימי מזוהם, שבו המים הורעלו, שוניות האלמוגים גוועו והדגים עזבו את בתיהם. יחד עם מועצת השומרים הוא פיתח תוכנית שיקום: באמצעות טכנולוגיות עתיקות ומאמצים משותפים, הם טיהרו את המים ושיקמו את השוניות ההרוסות.
סמל לאיזון
עם הזמן דמותו של קלן הפכה לסמל של איזון. סיפוריו הועברו מדור לדור, כלקחים והדרכה לדורות הבאים.
“קלן אמר שאיזון אינו עוסק בכוח אלא בחוכמה,” אמרו צעירי המעמקים כשניסו ללמוד מהמנוסים. “הוא לימד אותנו להקשיב לאוקיינוס.”
בין גני האלמוגים נולד טקס חדש: כל צעיר נשבע הבטחה לשמור על ההרמוניה ולהגן על האוקיינוס ועל תושביו.
עולם בהתהוות
קלן ידע שעבודתו לעולם לא תסתיים באמת. האוקיינוס תמיד ישמור על סודותיו וייצור אתגרי חדשים. אבל הוא גם ידע שהוא השאיר חותם – לא כגיבור, אלא כסמל למה שאפשר להשיג על ידי חיים בהרמוניה עם הטבע.
יום אחד, כשהביט באופק שבו המים התמזגו עם השמיים, אמר לליריאל: “התחלנו משהו גדול יותר מרק מאבק להישרדות. יצרנו דרך לחיים ששווה לשמר.”
ומילותיו הדהדו במים, כתזכורת לכך שאיזון הוא מבחן אינסופי, אך כזה ששווה לעמוד בו.
