|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
הלילה כיסה את רושפור בשמיכה אפלה, אך בחדר של ג’ק, המסך הבהב והאיר את פניו מרוכזות. האיום מצד מיקי היה אמיתי. ג’ק ידע שאם הוא לא ימחק את עקבותיו, לא רק שהמשימה שלו תהיה בסיכון, אלא גם חיי כל מי שקשור לפעולה שלו.
קרל ישב לידו, עוקב במתח אחרי הפעולות של ג’ק.
— אתה בטוח שאנחנו יכולים לעקוף את המערכות שלהם? — שאל.
— אני בטוח שאני אנסה, — ענה ג’ק בקצרה, מרוכז במסך.
על המסך לפניו הייתה רשת נתונים מסובכת פתוחה. קבצי לוג, ערוצי תקשורת מוצפנים, מסלולי העברת נתונים — כל אלה היו קשורים לחקירה שלו על הסינדיקט הצפוני. המשימה שלו הייתה למחוק את כל ההקלטות שיכולות להצביע עליו או על הצוות שלו.
— יש לנו לכל היותר שעתיים לפני שהמערכת שלהם תתחיל להתעדכן, — הזכיר קרל, בודק את השעון.
— אז אל תפריע, — זרק ג’ק, מקליד פקודה נוספת.
כל פעולה הייתה מתוכננת עד לפרטים הקטנים. ג’ק ידע שזו רק טעות אחת קטנה שתאפשר לסינדיקט לעקוב אחריו. הוא התחיל בהסרת קבצי הלוג של הכניסות לשרתים, ואז עבר להצפנת נתונים שקשורים להודעות. כל ערך שנמחק או שונה הסיר את נוכחותו, כאילו הוא לא היה שם בכלל.
אך המצב הלך והחמיר. ג’ק שם לב שמישהו אחר כבר עובד במערכת.
— זה לא ייתכן, — מלמל, מזעיף פנים.
— מה קרה? — שאל קרל, מתכופף קרוב יותר.
— הם גם מחפשים משהו. נראה שמישהו בצוות שלהם חושד בהדלפת נתונים, — אמר ג’ק, מקליד פקודות נוספות. — זה יהיה בעיה.
המערכת התחילה להיאבק. ג’ק הבין שמישהו מנסה לחסום את הגישה שלו. זו הייתה משחק מהירות: או שהוא יסיים את מה שהוא עושה, או שהם יחשפו אותו.
— אתה יכול לעקוף את זה? — שאל קרל.
— אני יכול, אבל זה ייקח זמן, — ענה ג’ק, מזרז את התהליך.
בדיוק אז הופיעה הודעה על המסך:
הם רואים אותך. לך לפני שיהיה מאוחר מדי.
זו לא הייתה רק איום. ג’ק הבין שהסינדיקט קרוב לחשוף אותו.
— אין לנו זמן, קרל. אני מסיים עם הקבצים החשובים ויוצא, — אמר ג’ק, מתעלם מההודעה.
בינתיים, במסעדה בצידו השני של העיר, מיקי אגר את כוחותיו. הוא כבר ידע שמישהו מנסה להשמיד את הנתונים, אבל לא הבין מי זה יכול להיות. אחד מאנשיו הביא דוח עם פעילויות חשודות ברשת.
— זה כנראה מישהו מבפנים, — אמר האיש, מוסר את הדוח למיקי.
— אז נמצא אותו. וכשנמצא, הוא יתחרט שנולד, — אמר מיקי, מביט במסך.
ג’ק, שסיים עם הקבצים החשובים, התחיל בשלב האחרון — שליחת יומני שקר. זה היה אמור להטעות את מי שיחפש את העקבות. הוא הטמיע נתונים שמצביעים על מיקום שקרי, ואז כיבה את הגישה שלו.
— זהו, — נשף, נשען לאחור בכיסא. — הם לא ימצאו אותנו.
— מקווה שאתה צודק, — אמר קרל, לוקח את כונן ה-USB עם העותק הגיבוי של הנתונים. — אבל זה עדיין לא נגמר. מיקי לא יפסיק עד שהוא ימצא את האחראי.
— אז שינסה, — ענה ג’ק, אוסף את חפציו. — יש לנו יתרון.
בהמשך הלילה, ג’ק חזר אל דיירק. הוא ידע שממתינים לו עוד הרבה החלטות קשות, אבל עכשיו היה עליו להחלים. דיירק קיבל את פניו בכניסה עם כוס תה וחיוך.
— איך עבר? — שאל.
— עדיף שלא תשאל, — ענה ג’ק, נכנס פנימה. — אבל אני מחק הכל. הם לא ימצאו אותי.
— אתה גאון, — אמר דיירק, מחבק אותו. — אבל אתה צריך לשמור על עצמך.
ג’ק חייך.
— אני מנסה. בשבילך.
במרכז אחת הווילות המפוארות ברושפור, מיקי ישב בסלון רחב. מולו, על שולחן זכוכית, שכבו דוחות הלוגים שסיפקו לו האנליסטים הטובים ביותר. סביבו עמדו אנשיו — חמושים, דרוכים, מוכנים לפעול על פי פקודה ראשונה.
— הם לא רק הצליחו להיכנס למערכת, — אמר מיקי, מרים את מבטו לאיטו אל הטכנאי הראשי שלו. — הם מחקו את העקבות. זה דורש זמן וכישורים. מישהו ידע מה הוא עושה.
הטכנאי הנהן, מסדר את המשקפיים שלו בחשש.
— זה לא נראה כמו עבודה של חובבן. סביר להניח שיש להם האקר מנוסה או סוכן שמתמחה בהתקפות רשת. אנחנו מנסים לשחזר חלק מהנתונים שנמחקו, אבל…
— אבל מה? — מיקי הרים גבה, וּקולו הפך לקר.
— העקבות שלהם מובילות לשום מקום. הם הטמיעו יומני שקר. אנחנו לא יכולים לקבוע מי זה היה.
מיקי נשען אחורה בכיסא, פניו נשארו רגועות, אך בעיניו בער זעם.
— אם הם הצליחו להיכנס למערכת ולהישאר לא זוהו, זה אומר שמישהו במעגל שלי נתן להם גישה. תתחילו בבדיקה של כל מי שהיה לו גישה לשרתים. ואל תעצור עד שתמצא אותם, — פקד מיקי, מביט בטכנאי כאילו הוא עצמו היה אחראי לדליפה.
— כן, אדוני, — ענה האיש, יוצא במהירות מהחדר.
מאוחר יותר באותו ערב, מיקי הזמין את שותפו הקרוב, סם. סם היה אדם שתמיד ידע למצוא דרך לפתור בעיה. שיטותיו היו קשות, אך יעילות.
— יש לנו סנונית, — אמר מיקי, שופך וויסקי לכוס. — מישהו הורס את האימפריה שלי מבפנים.
— אתה בטוח שזה לא מישהו מהאנשים שלך? — שאל סם, יושב מולה.
— אני לא סומך על אף אחד, — אמר מיקי. — אפילו עליך.
סם חייך חיוך קטן, אך פניו נשארו רציניות.
— אז תן לי כמה ימים. אני אוציא אותם מהצל.
— יש לך זמן עד סוף השבוע, — אמר מיקי בקול קשוח. — אם תיכשל, יהיו תוצאות לכולם.
מיקי המשיך לעיין ברשימת הפעולות שלו. העסקים שלו כללו לא רק סמים ותחמושת, אלא גם הברחת טכנולוגיות נדירות. כל העסקים האלה היו מבוססים על אמון וסודיות. אם מישהו הצליח לחדור לרשת שלו, זה סימן שהוא מאבד שליטה.
— אם מישהו חושב שהוא יכול להערים עלי, הם לא מבינים עם מי יש להם עסק, — אמר מיקי בשקט, מביט במסך עם תוכניות הפעולה.
למחרת, סם התחיל את חקירותיו האישיות. הוא הזמין אליו כמה אנשים שעבדו במחסן עם השרת. אחד מהם, צעיר בשם לוקאס, נראה עצבני במיוחד.
— רוצה להגיד לי משהו, לוקאס? — שאל סם, נשען על השולחן ומביט בו בתשומת לב.
— אני… אני לא יודע כלום, — מלמל לוקאס, נמנע מהמבטים של סם.
— באמת? אז למה הרשומות מראות שהיית בחדר השרתים בשבוע שעבר, כשההתקפה התרחשה?
לוקאס הסמיק, ידיו התחילו לרעוד.
— זה לא הייתי אני. כלומר… הייתי שם, אבל רק כדי לבדוק את הציוד…
סם התקרב אליו.
— אם אתה משקר לי, לוקאס, זה יהיה הטעות האחרונה שלך.
לוקאס לא עמד בזה והתפרץ בהתנצלות.
— הם הכריחו אותי! — צעק. — לא ידעתי מי הם, אבל הם שילמו לי כדי שאספק להם גישה. חשבתי שזה עבודה חד פעמית.
— ומי הם? — סם תפס את לוקאס בחולצתו, מושך אותו קרוב.
— אני לא יודע את השמות שלהם. היו שניים… אחד גבוה עם שיער כהה, השני — אסיאתי. הם אמרו שהם רק רוצים לקחת את הנתונים שלהם.
סם העביר את המידע למיקי. הוא הקשיב בשקט, פניו לא הראו שום רגשות, אך בתוכו רתח מזעם. התיאור תאם את האנשים שראה בהקלטות מצלמות האבטחה. הוא לא ידע את שמותיהם, אבל הם בהחלט היו מקצוענים.
— תמצאו אותם, — פקד מיקי. — אני רוצה לדעת מי הם ועל מי הם עובדים.
בזמן שמיקי בנה את התכניות שלו, ג’ק וצוותו לא בזבזו זמן. לאחר שמחקו את העקבות, ג’ק המשיך לחפש חולשות ברשת של מיקי. אבל הוא ידע שזה לא יימשך הרבה זמן. בקרוב מיקי יתחיל לפעול.
מאוחר בלילה ג’ק שוב מצא את עצמו בבית של דריק. הם ישבו במטבח, דיברו על היום שעבר.
— הוא יתחיל לחפש אחריך בקרוב, — אמר דריק, שופך להם קפה.
— שיבוא לחפש, — ענה ג’ק. — זה אומר שהוא עושה טעויות. ואני אשתמש בזה.
דריק נענע בראשו, מבטו היה מלא דאגה.
— שמור על עצמך, ג’ק. אני לא רוצה לאבד אותך בגלל המשחקים האלה.
ג’ק חייך, אך בעיניו היה видно שהוא מבין עד כמה הכל מסוכן.
— אני מבטיח שאחזור, — אמר בשקט.
מיקי, שהתרגל לסמוך רק על אנשים שבדק, החליט הפעם לפנות לעזרתו של אדם שהוא הכיר רק לפי המלצות — דקסר, האקר עצמאי עם מוניטין של מאסטר חסר תחרות. דקסר גר בשולי רושפור, במקלט קטן מלא במסכים, שרתים וכבלים.
מיקי הגיע אישית. הוא לא עשה זאת הרבה, אבל ידע שזו הדרך היחידה לשכנע את דקסר לקבל את העבודה. כשהוא נכנס פנימה, ראה גבר רזה עם עיגולים כהים מתחת לעיניים, ישוב מאחורי שולחן ענק עמוס בטכנלוגיה.
— אתה דקסר? — שאל מיקי, סוגר את הדלת מאחוריו.
דקסר הרים את מבטו, פניו היו עייפות, אך עיניו חדות.
— אתה לא הגעת לפה כדי להתרשם מהמסכים שלי, מיקי, — ענה, תוך שהוא חוצה ידיים. — מה אתה צריך?
— יש לי בעיות, — אמר מיקי בצורה ישירה. — מישהו פרץ למערכות שלי ומחק עקבות. אני רוצה לדעת מי זה היה.
דקסר חייך חיוך קטן, אך עיניו ניצתו בסקרנות.
— אתה צריך אותי כי האנשים שלך לא הצליחו, נכון? — הוא קם והלך לכיוון שולחנו. — אני יכול לפרוץ לכל מערכת. אבל זה יעלה יקר.
מיקי לא התנגד. הוא ידע שהוא יצטרך לשלם. הוא הוציא חבילה של כסף מהכיס וזרק אותה על השולחן.
— זה תשלום מראש. אם תעשה את העבודה, תקבל עוד כמות כזו.
דקסר לקח את החבילה, דפדף במהרה בכסף והנהן.
— טוב. תן לי את הפרטים.
למחרת, דקסר כבר עבד. הוא חיבר את עצמו למערכת שנפרצה והחל לנתח את העקבות שנותרו. ניסיונו אפשר לו לראות את מה שהחמיצו אחרים.
— מהלך חכם עם הלוגים המזויפים, — מלמל לעצמו. — אבל לא חכם מספיק.
כעבור מספר שעות הוא מצא רמז: שורות קוד שיכולות להצביע על מקום שבו נמצאו ההאקרים. דקסר אסף את המידע ויצא למיקי.
— יש לי משהו, — אמר דקסר כשהוא נכנס למשרד של מיקי. — הם השתמשו ברשת דינאמית. קשה לעקוב אחריה, אבל מצאתי מקום שבו הם יכלו לעבוד. זה מסעדה. אותה מסעדה שאתה כל כך מתעניין בה.
מיקי קמט את מצחו. המידע התאים לחשדותיו.
— זאת אומרת, הם פעלו מהמסעדה שלי, — אמר. — מה עוד?
— זה לא הכל, — הוסיף דקסר, מחייך. — במהלך הניתוח נתקלתי במשהו מעניין. שמעת על תוכנית “דיילה”?
מיקי הרים גבה.
— תמשיך.
— זו תוכנה ריגולית, שפותחה לעיבוד כמויות עצומות של נתונים. היא יכולה לפרוץ כל דבר, ממערכות בנקאיות ועד לווין צבאי. ומסתבר שחלק מהקוד שלה שימש בהתקפה על הרשת שלך.
מיקי שתק, מעבד את מה ששמע.
— אתה יכול למצוא את התוכנית הזאת? — שאל בסופו של דבר.
— זה יהיה קשה, אבל אפשרי, — ענה דקסר. — אם מישהו השתמש בה, זה אומר שהם כבר גולשים למשהו גדול יותר. אם אני אמצא אותה, תשלוט לא רק ברשת שלך, אלא גם בהם.
מיקי היה מרוצה. הוא ידע שדקסר יכול להיות הקורט הכי חזק שלו במאבק נגד ג’ק והצוות שלו. הוא נתן להאקר את כל מה שהוא צריך להמשך החיפושים, אך הזהיר:
— אם תכשל, התוצאות יהיו כמו אלו של אלה שבחרו לעמוד בדרכי.
דקסר רק חייך.
— אני אף פעם לא נכשל.
בינתיים, ג’ק, שהיה בבית של דיירק, הרגיש שמשהו לא בסדר. האינטואיציה שלו, שנבדקה במשך שנים של עבודה, רמזה לו שהאויב עשה את הצעד הבא. הוא לא ידע שמיקי עכשיו יודע על המסעדה שלו, אבל הרגיש שיותר מדי זמן במקום הזה מתחיל להיות מסוכן מדי.
— אתה חושב על משהו? — אמר דיירק, צופה בג’ק.
— אני חייב להיות מוכן לזה שימצאו אותנו, — ענה ג’ק, אוסף את המחשב הנייד והציוד. — אנחנו קרובים מדי לדיילה כדי שלא יבחינו בנו.
דיירק התקרב אליו, שם יד על הכתף שלו.
— תזכור, תמיד יש לך ברירה. אתה יכול לברוח מכל זה.
— אבל אני לא יכול, — אמר ג’ק בשקט, מביט בו. — עד שאני לא אסיים.
דקסר ישב מול המוניטור הענק שלו, מפעיל תוכניות שנראו כאוטיות רק ממבט ראשון. למעשה, כל שורת קוד, כל אלגוריתם היה חלק מתוכנית מורכבת לפריצת רשת סודית, בה, כפי שחשב, עשויה להימצא דיילה. הוא ידע שמיקי דורש תוצאות מהירות, אך עבודה כזו בקנה מידה כזה דרשה זמן.
בינתיים, ג’ק, שנמצא במסעדה, החליט לבדוק את המערכת הפנימית לנוכחות עקבות של פיקוח אפשרי. העבודה שלו במסעדה כמכוסה הפכה ליותר מסוכנת: הוא הבין שמיקי יתחיל לחקור בכיוון הזה. נותר לו לבחור — לקחת סיכון ולהישאר או לעזוב כדי לשמור על עצמו.
— הכל נקי? — שאל קרל, כשהוא נכנס למשרד במסעדה, בו ג’ק ישב מול המחשב.
— בינתיים כן, אבל לא לאורך זמן, — ענה ג’ק מבלי להוריד את העיניים מהמסך. — הם ימצאו אותנו אם לא נהיה זהירים.
קרל קיפל את ידיו, פניו מקובצות.
— אתה חושב שהם כבר יודעים?
— אם דקסר על זה, — אמר ג’ק, משפשף את הרקות שלו, — אז הוא כבר יודע שאנחנו קשורים למקום הזה. השאלה היא מתי הם יתחילו לפעול.
מהצד השני של העיר, מיקי נפגש שוב עם דקסר. ההאקר נראה היה שקוע בעבודתו, אצבעותיו מרחפות על המקלדת והמסכים מבהיקים בעשרות חלונות פתוחים.
— יש לך משהו? — שאל מיקי, מתיישב בכיסא עור מולו.
— מצאתי עקבות פעילות שמובילים לדמות מעניינת, — אמר דקסר, מרים את ידו להראות אחד מהמסכים. — האיש הזה, ג’ק קארטר. נראה שהוא קשור למסעדה שהזכרת.
מיקי חייך, אך בעיניו הייתה קירור.
— זה מתחיל להיות מעניין. מה עוד מצאת?
— עוד משהו. נראה שקרטר לא עובד לבד. יש לו צוות. העקבות שלהם חלשים, אבל הם נראים. אם אני אעמיק, אני יכול לדעת איפה הם עכשיו.
מיקי קימט את מצחו, מוחו כבר בונה תוכנית.
— תמצא אותם. אני רוצה לדעת מי הם ולמי הם עובדים.
ג’ק, ששב לבית של דיירק אחרי משמרת, סיפר לו על דאגתו. דיירק, כמו תמיד, ניסה לתמוך בו, אך המתח ביניהם הלך והפך מורגש יותר.
— אתה לא יכול להישאר כאן אם הם יודעים איפה אתה עובד, — אמר דירק, מניח את כוס התה על השולחן. — זה רק עניין של זמן.
— אני יודע, — ענה ג’ק בשקט, תוך שהוא מביט דרך החלון. — אבל אם אני אלך עכשיו, זה ייראה חשוד. אני צריך זמן כדי להשלים את מה שהתחלתי.
— זו משחק מסוכן, ג’ק, — אמר דירק, קולו רעד. — אבל אתה לא צריך לשחק אותו לבד.
ג’ק הסתכל עליו וחייך.
— תודה שאתה כאן, דירק. בלעדיך כבר הייתי נשבר.
בזמן הזה, דקסר החליט להעמיק בנתונים האישיים של ג’ק. הוא ידע שעבודה תחת כיסוי משאירה עקבות, גם אם הם מוסתרים בקפידה. כשהוא פרץ לאחת ממסדי הנתונים, הוא מצא משהו מפתיע — קובץ מסומן כ”גישה מוגבלת”.
כשהוא פתח את הקובץ, הוא נתקל במידע מסווג על “דיילה”. עיניו התפשטו כשהחל לקרוא.
— מה זה… — מלמל לעצמו.
זו לא הייתה רק תוכנה ריגול. זה היה מערכת שלמה, שיכולה לשלוט ברשתות גלובליות, לתפוס שליטה גם על סוכנויות ריגול הגדולות ביותר. ועכשיו הוא ידע שהיא somehow קשורה לג’ק.
ליל מאוחר יותר, דקסר התקשר למיקי.
— יש לי משהו שיכול לעניין אותך, — אמר.
— דבר, — ענה מיקי, קולו היה מתוח.
— ג’ק קארטר קשור לתוכנית דיילה. ואם היא אצלו, אז הוא המפתח הכי יקר שלך לשלוט לא רק באימפריה שלך, אלא גם בכל דבר שתרצה.
מיקי שתק, פניו נעשו עוד יותר חמורים.
— ודא שזה נכון. אם זה ככה, אנחנו לא רק נמצא אותו. אנחנו נעשה אותו לעבוד בשבילנו.
ג’ק, שלא ידע שסודו קרוב לחשיפה, המשיך לחפש דרכים להגן על הצוות שלו. הוא ידע שהמאבק נגד מיקי הופך לקשה יותר, והאיום מתקרב. אבל הוא ידע דבר אחד: הוא לא יוותר עד שימצא דרך לסיים את זה אחת ולתמיד.
הערב כיסה את ראשפור בשמיכה עבה של ערפל, כשג’ק ישב מול המוניטור בבית של דירק, בודק את הנתונים האחרונים ברשת. הוא ידע שמיקי לא ייסוג, וכל צעד צריך להיות מתוכנן היטב. הצוות שלו נשאר בקשר, אבל היום הרגיש מוזר לבד.
בינתיים, במקלט של דקסר, המסכים הציפו בעדכונים. הוא מצא קצה נוסף: קובץ שמוגן בהצפנה מרובת שלבים. הפריצה לקחה כמעט שעתיים, אך התוצאה הייתה שווה את המאמץ. על המסך הופיעה רשומה:
“דיילה. פעילות מוגבלת. מיקום: צומת שרת.”
“אם כן, היא קיימת,” מלמל דקסר, רושם את הקואורדינטות. “אבל מה היא עושה אצל קארטר?”
הוא מיד התקשר למיקי.
“התוכנית פעילה. מצאתי את העקבות שלה, אבל הן חלשות. היא מוסתרת איפשהו קרוב לקארטר או לרשת שלו. אנחנו צריכים לפעול מהר, אחרת היא תועבר.”
“אם זה נכון,” אמר מיקי, קולו הפך נמוך ומסוכן, “נחסל אותו, ואת התוכנית ניקח לעצמנו.”
באותה שעה, בבית של דירק, ג’ק קיבל הודעה מוזרה במחשב הנייד שלו. מישהו ניסה לפרוץ לרשת שלו. ליבו הלם כשהבין שמערכת ההגנה פעלה נגד התקפה חיצונית.
“ הם כבר קרובים,” אמר בשקט.
דירק נכנס לחדר, מבטו מודאג.
“קרה משהו?”
“מיקי. הם מנסים למצוא אותי,” ענה ג’ק, סוגר במהירות את הפורטים הפגיעים של הרשת. “אני צריך זמן להבין עד כמה הם התקדמו.”
“אתה בטוח שאנחנו בטוחים?” שאל דירק, מניח יד על כתפו.
“כרגע כן. אבל אנחנו חייבים להיות מוכנים לברוח אם הם ימצאו אותנו.”
למחרת, דקסר הציג למיקי את הדו”ח שלו. הוא תיאר את החולשות ברשת של ג’ק, אך ציין גם שהתוכנית דיילה מוגנת כמעט באופן מושלם. כדי להגיע אליה, נדרש גישה פיזית.
“אם כך, נמשוך אותו,” אמר מיקי, מביט במפה. “אני רוצה שתכין את המבצע. נשלח אנשים למסעדה שלו. אם הוא שם, הם יתפסו אותו. אם לא, נמצא דרך לגרום לו לבוא.”
“זה מסוכן,” אמר דקסר. “אם הוא ירגיש סכנה, הוא ימחוק את התוכנית.”
“אם כך, נעשה כך שלא יהיה לו זמן,” ענה מיקי. “החבר הזה, ג’ק קארטר, לא סתם סוכן. הוא המפתח להכול.”
בלילה המאוחרת, ג’ק כינס את הצוות שלו לפגישת חירום. הוא עדכן אותם בנוגע לניסיונות פריצה והפעולות האפשריות של מיקי.
•“הם יודעים עלינו יותר ממה שחשבנו,” אמר ג’ק. “אנחנו צריכים לשנות את התוכניות שלנו. אם דיילה תיפול לידיהם, זה יהיה אסון.”
קרל הנהן.
•“יש לנו תוכנית ‘ב’. אנחנו יכולים להעביר את הנתונים לשרת אחר. זה ייקח כמה שעות, אבל זה הסיכוי היחיד שלנו.”
•“אז נתחיל עכשיו,” אמר ג’ק. “אנחנו צריכים לפעול יותר מהר מהם.”
בעוד הצוות עובד על העברת הנתונים, מיקי שלח את הקבוצה שלו למסעדה. אבל המקום היה ריק. ג’ק כבר ציפה למהלך שלהם ופינה את כל הציוד החשוב.
•“הוא משחק איתנו,” אמר אחד מאנשי מיקי, כשהוא סרק את המסעדה. “אין כאן כלום.”
מיקי, כששמע על כך, לא הסתיר את כעסו. אבל במקום זעם, הוא החליט לפעול בצורה מחושבת יותר.
•“טוב,” אמר בחיוך מריר. “נחכה לו. כשהוא יטעה, אני אהיה מוכן.”
בבית של דרק, ג’ק סיים סוף סוף את העברת הנתונים. הוא נשם לרווחה, ידוע לו שהם בטוחים לפחות לזמן מה.
•“עשית כל מה שיכולת,” אמר דרק. “עכשיו תנוח.”
ג’ק חיבק אותו, מרגיש איך המתח נרגע מעט. הוא ידע שלפניו יש עוד הרבה קרב, אבל הרגע הזה היה המנוחה שלו.
