בקצה העולם, במקום בו האוקיינוס פוגש את השמים, שוכן אי מסתורי, נסתר מעיני האנושות בערפילים צפופים וברוחות נצחיות. האי הזה היה כאילו חי — נשם, נע והאיר בלילה, מושך אליו את אלה המחפשים פלאות.
גיבורינו, שני נוסעים אמיצים — ליאון ומילה — עמדו על סיפון ספינתם, מביטים לעבר דמותו המרצדת של האי מרחוק. ליאון היה ימאי מנוסה עם מבט חד וכוח שיכול להתמודד עם סערות. מילה, חוקרת צעירה, הייתה סקרנית ורגישה לטבע.
"תראה, ליאון, זה באמת האי שעליו דיברו המפות העתיקות?" שאלה מילה, עיניה בוהקות בציפייה.
"אם להאמין לאגדות, מילה, זה הוא," ענה ליאון, מסדר את המצפן. "אומרים ששם חיים יצורים ששומרים על סודות עתיקים, נסתרים מעיני האדם."
הערפל כיסה את הסיפון, וריח מלח ופרחים מסתוריים התפשט באוויר. באופק נראתה קרן אור, ולפניהם צצו צוקים גבוהים המקיפים את חופי האי. הם חשו שהכול סביבם מתעורר לחיים — העצים רעשו, ציפורים מוזרות קראו, ובמרחק הבזיקו מפלים.
כשהם ירדו לחוף, מילה עצרה, מסתכלת סביבה בהשתאות.
"תראה, ליאון, הכול כאן כמו באגדה! הפרחים האלה — כל כך גדולים, כאילו זוהרים מבפנים."
ליאון חייך, מתבונן בשמחתה, אך מיד נדרך.
"תיזהרי, מילה. האי הזה מלא בהפתעות."
ואכן, בכל צעד הם נתקלו בתופעות מופלאות. בדרכם הם פגשו חיפושיות זוהרות, מעופפות סביב פטריות כחולות, ואפילו ראו איך קרני השמש, משתברות במים, יוצרות קשת צבעונית.
"שומעת?" לחשה מילה, כשהבחינה בלחישה כמעט בלתי נשמעת. היא הקשיבה, ובאותו רגע הופיעה מבין השיחים דמות — יצור קטן עם כנפיים זהובות. זה היה לורי, רוח היער הטובה, שהייתה עוזרת לנוסעים שמצאו את דרכם לאדמתו.
"ברוכים הבאים לאי הפלאות, נוסעים," אמר לורי בקול רך. "מה הביא אתכם לכאן, לאדמתי?"
ליאון ומילה הביטו זה בזו ואז סיפרו ללורי על מסעם.
"אנחנו צריכים לגלות את הסוד העתיק של האי," אמר ליאון. "אומרים שכאן טמון ידע שמסוגל לפתוח לבבות ולרפא נשמות."
לורי הנהן במחשבה, ומחא בכנפיו, עוטף את הנוסעים באור זהוב.
"אני אעזור לכם למצוא את התשובה, אך דרככם תהיה לא קלה. באי זה יש מקומות שבהם מסתתרות כוחות רבי עוצמה, ולא כל אחד יכול לעמוד במבחניהם."
כך החל מסעם באי הקסום, מלא בחידות ובמפגשים יוצאי דופן.
