עם כל יום שחלף מאז הסערה הגדולה, קלן חש כיצד האוקיינוס הופך לחלק מהווייתו. לב האוקיינוס, אותו חפץ מסתורי ורב עוצמה, שינה אותו, וקשר אותו לים בקשר עמוק ולא מוסבר. התחושה הזו לא עזבה אותו לרגע—כאילו הגלים פועמים בהרמוניה עם ליבו.
חזיונות מהמעמקים
החזיונות הראשונים הגיעו באופן בלתי צפוי. לילה אחד, כאשר העיר שקטה לחלוטין, קלן חש חום מוזר שקרן מלב האוקיינוס, ששכב על השולחן שלידו. לפתע, תודעתו הוצפה בחזיון בהיר: הוא מצא את עצמו במקדש מוצף ועמוק, המואר רק בזוהר חלש של סמלים מסתוריים על הקירות. מולו עמדו פסלים מרשימים, שקרנו עוצמה ומסתורין, וסביבם ריחפו יצורים זוהרים שנראו כשומרים של המקום.
כאשר החזיון התפוגג, קלן נשם בכבדות, ידיו רעדו. הוא הביט בלב האוקיינוס, שהאור שלו הפך רך יותר אך עדיין שידר תחושת רוגע. הוא הבין שזה לא היה מקרה—החפץ ניסה להראות לו משהו חשוב.
למחרת בבוקר, הוא שיתף את חזיונו עם ליריאל, שהקשיבה בקפידה.
“זה היה כל כך אמיתי,” סיים קלן, משפשף את רקותיו. “הרגשתי כאילו הייתי שם, כאילו ראיתי את זה בעיניי.”
ליריאל הנהנה במחשבה.
“לב האוקיינוס מחובר לשכבות העמוקות ביותר של הים, קלן. אולי הוא מנסה לכוון אותך. החזיונות האלו יכולים להיות המפתח להבנה של מה שאתה מסמל עכשיו לים.”
“אבל מהו המקום הזה? ולמה אני?” שאל קלן, מביט בה בדאגה. “אני לא מרגיש מוכן.”
“אתה מוכן יותר ממה שאתה חושב,” ענתה ליריאל ברכות. “כבר הוכחת את זה.”
הקריאה מהמעמקים האפלים
בימים שלאחר מכן, החזיונות הפכו תכופים יותר. קלן ראה ערים תת-מימיות קדומות שנעלמו במרוצת הדורות, ויצורים מסתוריים שריחפו בין ההריסות. בכל פעם, הוא חש שמשהו אפל וקדום קורא לו, כמו קריאה שלא ניתן להתעלם ממנה.
לילה אחד, כששייט ברחובות המוצפים של העיר, קלן הבחין שהמים סביבו נראו צפופים יותר, כאילו ניסו להעביר לו מסר. מחשבותיו התרכזו בשאלה אחת: אילו סודות מסתיר האוקיינוס במעמקיו?
הוא החליט לדון בתחושותיו עם טוראק. הקרקן החכם, כהרגלו, הקשיב בקשב רב, זרועותיו נעות באיטיות במים.
“קלן,” פתח טוראק, קולו נמוך ומהדהד. “לב האוקיינוס העיר בך משהו גדול יותר ממה שאתה יכול להבין. החזיונות האלו אינם סתם פנטזיות. הם זיכרונות שהמים שומרים, תמונות של עבר קדום שאולי משמעותיות לעתידך.”
קלן קימט את מצחו.
“אבל למה אני, טוראק? למה זה קורה דווקא לי?”
“כי נבחרת,” השיב הקרקן.
“האוקיינוס תמיד בוחר באלו שמוכנים לקבל את כוחו ואת האחריות שנלווית אליו. כאשר התחברת ללב, הפכת לחלק מסיפורו.”
חקירת החזיונות
כדי להבין את טיבם של החזיונות, קלן החל לחקור רשומות עתיקות שנשמרו בספריית העיר. ליריאל סייעה לו לפענח את הסמלים, שלדבריה יכולים להחזיק את התשובות שחיפש.
אחת הכתובות אמרה:
“מי שישמע את הקריאה ימצא את האמת במעמקים, שם האור פוגש את החושך. רק הנבחרים יוכלו לראות את העבר ולשמור על העתיד.”
קלן העביר את אצבעו בהרהור על הטקסט.
“אור וחושך… זה עשוי להיות קשור למקומות שראיתי. אני חושב שאנחנו צריכים להגיע לשם.”
ליריאל הביטה בו ברצינות.
“אתה בטוח? אם תחליט ללכת, זה עשוי לשנות הכול.”
“אני לא יכול להתעלם מזה, ליריאל. אם אני קשור לזה, אני חייב לגלות את האמת.”
ההכנות למסע
לפני שיצאו לדרך, קלן וליריאל הציגו את תוכניותיהם למועצת השומרים. למרות שחברי המועצה הביעו חשש, אף אחד לא הטיל ספק בצורך במסע הזה.
“אנחנו נתמוך בך,” אמר טוראק. “אבל זכור, המעמקים טומנים בחובם לא רק תשובות אלא גם סכנות.”
קלן הנהן.
“אני מבין. אבל אני מוכן. אנחנו חייבים לגלות מה האוקיינוס מסתיר.”
תחילת המסע
כשעזבו את העיר, קלן חש רגשות מעורבים: פחד מהלא נודע ונחישות לגלות את האמת. ליריאל שחתה לצידו, שיערה הכסוף מנצנץ באור מנורות תת-המיים.
“מה שלא יחכה לנו במעמקים, נעמוד בזה יחד,” אמרה בנחישות.
קלן הביט בה וחייך.
“אני שמח שאת לצידי. המסע הזה חשוב מדי כדי לעבור אותו לבד.”
הם פנו לעבר האזורים האפלים, שם, לפי הרשומות העתיקות, שוכנות הריסות עיר מוצפת שעשויה להחזיק בתשובות לשאלותיהם. כל צעד קרב אותם לגילויים חדשים, אך גם לסכנה חדשה ולא נודעת.
