ההכנות לטקס האיזון החלו ברגע שקאלן עזב את המקדש העתיק. החלטתו הייתה נחושה: כדי להבטיח את הצלחת הטקס, כל יצורי הים צריכים להתאחד, שכן רק מאמצים משותפים יכולים לייצב את האיזון שהופר.
“זה לא יהיה קל,” אמרה ליריאל, מביטה בקאלן כשהוא מכין את אבני האיזון. “רבים מהיצורים לא יבינו למה עליהם לעזור לנו.”
“אנחנו חייבים לנסות,” השיב קאלן. “זו ההזדמנות היחידה שלנו להציל את האוקיינוס.”
הקריאה להתאחד
מועצת השומרים עזרה לקאלן לשלוח קריאה לכל רחבי האוקיינוס. יצורים מכל הצורות והגדלים – ממדוזות זוהרות זעירות ועד קרקנים אדירים – שמעו את הזימון. פלייתה, עם האינטליגנציה שלה ויכולתה להעביר מידע למרחקים גדולים, מילאה תפקיד מפתח.
“אנחנו חייבים להסביר לכולם שהכוח שלהם חשוב,” אמרה. “אפילו אלה שחושבים שהם קטנים מדי מכדי להשפיע טועים. כל זרם של אנרגיה חשוב.”
צוותי שליחים מהמועצה יצאו לפינות שונות של האוקיינוס כדי למסור את המסר. ליריאל ביקרה ביערות תת-ימיים בהם חיו לווייתנים עתיקים, בעוד אקורת’ יצא לעומקים המסתוריים לדבר עם יצורי הצללים.
יום הטקס
כשיום הטקס הגיע, אלפי יצורי ים התאספו סביב המקדש העתיק. המים היו מלאים בנצנוץ – אורם של אינספור גופים השתקף במעמקים, יוצר מחזה שדמה לשמי לילה זרועי כוכבים.
קאלן עמד ליד המזבח, מביט במחזה המרהיב הזה. ליבו היה מלא תקווה, אך גם דאגה – האם הם יצליחו לאחד את כל הכוחות הללו?
“הכל מוכן,” אמרה ליריאל, קולה היה יציב אך רך.
קאלן הרים את אבני האיזון והניח אותן במרכז המזבח. ברגע שנגעו בפודיום האבן, האנרגיה שלהן החלה להתפשט בגלים שקטים, שנגעו בכל יצור שהתאסף סביב.
איחוד הכוחות
קאלן עצם את עיניו והרגיש איך האנרגיה של כל הנוכחים מתחילה להתחבר עם האבנים. זה היה כמו מנגינה, שבה כל צליל מייצג את כוחו של מישהו. המדוזות הקטנות הוסיפו אור, הלווייתנים הענקיים תרמו תהודה עמוקה, והקרקנים סיפקו רעידות עוצמתיות.
“זה מדהים,” לחשה ליריאל, מרגישה איך האנרגיה שלה הופכת לחלק מהזרם הכולל.
הסמלים שעל קירות המקדש זהרו בעוצמה, והמים סביבם החלו לרקוד בקצב הטקס. אפילו היצורים הקטנים ביותר הרגישו איך מאמציהם מתחברים לכוח אחד משותף.
הצלחת הטקס
כאשר הטקס הגיע לשיאו, אבני האיזון החלו לפלוט אור עז, שהגיע לפינות העמוקות ביותר של האוקיינוס. הסדקים, שפעם איימו על ההרמוניה, החלו להיסגר. המים חזרו להיות שקטים, והזרמים שבו למסלולם הטבעי.
“הצלחנו,” אמר קאלן, קולו היה מלא הקלה. “האיזון שוחזר.”
אבל הוא ידע שעבודתם עדיין לא הסתיימה.
“זה רק ההתחלה,” אמר, מביט בליריאל. “האוקיינוס יצטרך אותנו כדי לשמור על האיזון.”
פרק חדש
כאשר היצורים החלו להתפזר, קאלן חש שלווה שלא הרגיש מזה זמן רב. הוא הבין שמשימתו כשומר התהום תהיה ארוכה, אבל עכשיו הוא כבר לא לבד. יחד איתו היו ליריאל, מועצת השומרים וכל תושבי האוקיינוס, מוכנים לשמר את ההרמוניה בין הגלים.
סיפורו נמשך, נכתב במעמקי האוקיינוס, שבו כל טיפת מים שומרת את זכרו של טקס האיזון הגדול.
