|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
מעמקי האוקיינוס, אליהם יצאו קאלן וצוות השומרים, היו אפופים בחושך ובמסתורין. איש מהם מעולם לא נסע למקומות כה רחוקים קודם לכן. אבני האיזון, שנצצו בידיו של קאלן, הובילו את הדרך, כאילו היו מחוברות לקריאתה של הטבע עצמו.
“המקום הזה מרגיש שונה,” העירה ליריאל, קולה נשמע בלחישה מיימית. “אין כאן זרמים רגילים, רק שקט מוזר, כאילו הזמן עצמו עצר.”
אקורת’, ששחה מאחור ברוגע מלכותי, אמר:
“אלה המקומות שבהם סודות גדולים חבויים. אבל סודות לעיתים רחוקות ידידותיים.”
המערות התת-ימיות
עצירתם הראשונה במסע הייתה סדרת מערות תת-ימיות ענקיות, שפתחיהן נראו כמו פיות פעורות של יצורים עתיקים. האור מאבני האיזון חדר את המים והאיר קירות מכוסים בגילופים עתיקים. התמונות נראו כה עתיקות, שהקווים כמעט נמחו.
“זה נראה כמו כתבים,” לחשה ליריאל, מתקרבת לקיר. היא העבירה את אצבעותיה על הקווים, מכוסים בשכבה דקה של אלמוגים. “כאן מתוארים גלים שהורסים ערים. ומשהו… משהו שנראה כמו יצור ענק.”
קאלן בחן את הגילופים יחד איתה. מבטו נעצר על סמל שחזר על עצמו מספר פעמים – עיגול מוקף בקווים חדים.
“זה חייב להיות אזהרה,” אמר, נסוג לאחור. “המערות האלו נוצרו על ידי מי שרצה לשמר את ההיסטוריה כדי להזהיר אותנו.”
אבל לפני שהצליחו להמשיך לחקור, קול מוזר הדהד במערות – רעם עמוק שגרם למים לרטוט מעט. הצוות עצר, מוכן לאיום אפשרי.
הרי געש ויצורים מסתוריים
לאחר שעזבו את המערות, הם המשיכו קדימה בעקבות הזוהר של האבנים. במהרה נגלה לעיניהם מחזה עוצר נשימה – אזור של הרי געש תת-ימיים פעילים. עמודי מאגמה ענקיים עלו מקרקעית הים, ופלטו אור זהוב רך. החום היה נעים אך גם טמן בחובו סכנה.
“עלינו להיות זהירים,” הזהירה פלייתה, גופה פועם בקצב התפרצויות הוולקניות. “הרי הגעש הללו יכולים להפוך למלכודת.”
את דרכם חצו יצורים מוזרים – גבוהים, כמעט כמו עמודים, מכוסים פסים זוהרים. הם נעו באיטיות בין זרמי המאגמה, מבלי לשים לב לצוות.
“הם חיים כאן?” שאלה ליריאל, מביטה בהם בהערצה.
“או שומרים על משהו,” מלמל אקורת’, זרועותיו נמתחות במתח.
פתאום, אחד היצורים עצר, הפנה את מבטו הזוהר לעבר הצוות והשמיע קול חודר. בתוך רגעים, הרי הגעש סביב החלו לפלוט זרמי בועות, והמים התמלאו ברטט. קאלן הרים את האבנים, מקווה שירגיעו את התופעה המוזרה. האבנים זהרו חזק יותר, והצלילים החלו לדעוך.
שרידי ציוויליזציות עתיקות
כשהסכנה חלפה, הצוות נתקל במחזה מדהים – הריסות של עיר עתיקה ששכבה על קרקעית הים. שרידי מבנים, מכוסים באלמוגים, הזדקרו מתוך החול, וביניהם פסלים שנראה כי נוצרו על ידי אומנים מיומנים.
פסל אחד תפס את תשומת ליבו של קאלן. הוא תיאר יצור עם כנפיים עצומות ועיניים שנראו קפואות בהבעת זעם.
“זה חייב להיות אחד מהיצורים המגולפים,” הציעה ליריאל. “הם היו כאן הרבה לפנינו.”
ליד הפסל שכבה לוחית גדולה, מכוסה בכתבים. קאלן כרע ברך, מנסה לפענח את המילים.
“‘כאשר המים נעו,’” קרא בקול, מתרגם. “‘הכוחות שנקברו באדמה השתחררו. העולם נפל, והים לקח את שלו.’”
“זה נשמע כמו אזהרה,” אמרה פלייתה. “אולי אותם כוחות מתעוררים עכשיו.”
ממשיכים קדימה
לאחר שעזבו את ההריסות מאחור, הצוות המשיך במסעו. אבני האיזון זהרו בעוצמה רבה יותר, כאילו דחפו אותם להמשיך. כל צעד חדש חשף עוד מסתורין, אך גם העלה שאלות חדשות.
“אנחנו בדרך הנכונה,” אמר קאלן, מחזיק את האבנים. “אני מרגיש שהתשובות קרובות.”
אך מה שמחכה להם בהמשך – בני ברית או אויבים, גאולה או הרס – נותר בגדר תעלומה.
