רגע האמת
הכל סביב נראה קפוא לרגע, כאשר קלן ובעלי בריתו עמדו מול הישות העוצמתית. העומקים שסבבו אותם הפכו לבמה לאחד העימותים האפיים ביותר שראה האוקיינוס אי פעם. קלן אחז בלב האוקיינוס בחוזקה, מרגיש את החום הנורא שלו, מוכן לשחרר את הכוח הטמון בו.
“זה הרגע שלשמו הגענו לכאן,” אמר בשקט, מביט בחבריו. “ליריאל, טוראאק, הצללים… אנחנו חייבים לפעול יחד.”
ליריאל הנהנה, הקסם שלה זוהר באור כחול רך. “אנחנו איתך, קלן. תמיד.”
טוראאק השמיע נהמה עמוקה, הזרועות שלו יצרו מערבולות חזקות במים. “אם זה הסוף, נעשה אותו ראוי.”
תחילת הקרב
הישות חשפה את מלוא כוחה, צלליה יצרו מערבולת עצומה שאיימה לבלוע את כל הקבוצה. קולה, כמו שאגת סופות, הדהד במים: “שוטים. זמנכם עבר.”
קלן הרים את לב האוקיינוס, שולח זרמים של אנרגיה בהירה ישירות אל תוך המערבולת. האור קרע את החושך, והישות נסוגה לרגע. הצללים שהגנו על קלן יצרו מחסום מגן סביבו, מחזירים את המכות הנגדיות של הישות.
“תחזיקו מעמד!” קרא קלן, קולו נשמע מעל שאגת המים. “אנחנו יכולים לעשות את זה יחד!”
סערה בעומקים
הקרב הפך לסערה אדירה. זרמים של מים התנגשו באנרגיה האפלה של הישות, קורעים את המרחב סביבם. כל תנועה של הישות יצרה גלים הרסניים, אבל קלן ובעלי בריתו עמדו מולם בעוצמה מדהימה.
ליריאל יצרה זרמים שסילקו את מכות הישות, מה שאיפשר לקלן להתמקד במתקפה. “קלן! היא נחלשת—תמשיך לדחוף!” היא קראה, הקסם שלה זוהר סביבה.
טוראאק השתמש בזרועות הענק שלו כדי להגן על ליריאל ולהפנות את המים נגד הישות. הנהמה הנמוכה שלו הייתה מלאה בנחישות: “לא ניתן לה לנצח!”
רגע של הבנה
קלן הרגיש שהכוחות שלהם מתחילים להיחלש. הישות, למרות פציעותיה, לא וויתרה, ועוצמתה נראתה אינסופית. לב האוקיינוס רעד בידיו, כאילו מנסה להזהיר אותו ממשהו חיוני.
הוא עצם את עיניו, מחפש תשובות בתוכו. “אני לא יכול להביס אותה בכוח… אבל אולי אני יכול למצוא דרך אחרת.”
מחשבתו התמלאה בפתאומיות בדימויים—אור וחושך מסתובבים בהרמוניה. הוא הבין שהישות היא לא רק אויב, אלא חלק מהאוקיינוס עצמו, כוח שאי אפשר להשמיד, אך ניתן לאזן.
“היא לא אויב,” לחש לעצמו. “היא חלק מכל זה, בדיוק כמוני.”
איחוד האור והחושך
קלן פקח את עיניו, שזרחו באור בוהק. הוא הרים את לב האוקיינוס, מכוון את כוחו לא להשמיד את הישות אלא ליצור הרמוניה. זרמי האור החלו להתמזג עם האנרגיה האפלה של הישות, והמאבק שלהם הפך לריקוד של איזון.
“את לא לבד בעולם הזה,” אמר לישות, קולו רגוע ובטוח. “בואי נעבוד יחד במקום להרוס הכל סביבנו.”
הישות עצרה, צלליה קפאו, כאילו היא מקשיבה לו. האור והחושך סביב קלן החלו להתאחד, יוצרים זרם עוצמתי במיוחד שהקיף את כל העומק.
ניצחון דרך הרמוניה
הסערה החלה לשכוך. הישות האפלה עצרה את מתקפתה, מערבולותיה התפוגגו, והיא הפכה לחלק מהזרם שיצר קלן. השקט חזר לעומקים.
ליריאל התקרבה לקלן, עיניה זוהרות בהקלה. “עשית את זה, קלן… מצאת דרך לאחד את האור והחושך.”
טוראאק עקב אחריה, קולו מלא גאווה. “הוכחת שהכוח האמיתי טמון באחדות ולא בהרס.”
קלן הרגיש שלווה שלא הכיר קודם. הוא הביט בלב האוקיינוס, שכעת פלט זוהר רך. “זה לא הסוף. זה רק ההתחלה. אנחנו חייבים לשמור על האיזון הזה כדי שהאוקיינוס יישאר שליו.”
