התקרבות לליבה
כאשר קלן, ליריאל, טוראאק ובני בריתם הצללים התקרבו אל ליבת מעבר האפלה, המים סביבם הפכו כמעט ללא תנועה. השקט הזה היה מטעה – הוא הסתיר כוח עצום שטמון בעומקים. הדממה הייתה כל כך עמוקה עד שאפילו הצליל החלש ביותר נשמע כמו רעם.
קלן הרגיש את פעימות לב האוקיינוס בידו, משדרות חום שמרגיע אך גם מזהיר. גופו היה מתוח כמו מיתר, מוכן להתפוצץ בכל תנועה פתאומית. ליריאל שחתה לצידו, עיניה סורקות את הסביבה בדאגה, והקסם שלה עצמו הבהב באור חלש.
“אנחנו קרובים,” לחשה, קולה כמעט לא נשמע במים הסמיכים.
“היא יודעת שאנחנו כאן,” השיב קלן, מבטו נעוץ באפלה שלפניו.
הופעת הישות
לפתע, המים לפניהם החלו לרתוח כאילו מערבולת בלתי נראית מערבלת אותם. מתוך תהום זו עלתה באיטיות דמות עצומה ובלתי נתפסת. צורתה השתנתה ללא הרף – פעם אחת הזכירה דיונון ענק, ופעם אחרת צל מרצד. הישות הזו נראתה כהרחבה של האוקיינוס עצמו, מגלמת את מהותו האפלה והעתיקה ביותר.
פחד עמוק חדר לכל גופו של קלן, קור מקפיא חלף לאורך גבו. אך למרות האימה, הוא חש רוגע מוזר בתוכו – הכוח שניתן לו מלב האוקיינוס והאחריות שנטל על עצמו.
“קלן,” לחשה ליריאל, קולה רועד אך היא לא נסוגה. “זו היא. זו הישות שחיפשנו.”
טוראאק נהם נהמה נמוכה, מכין את עצמו להגנה. “היא לא רק צופה בנו. היא יודעת מה אנחנו רוצים.”
הישות דיברה, קולה היה כלחישה רועמת שמהדהדת במים. “שוטה שנכנס לתחומי… הבאת איתך לב שאינו שלך.”
קלן צעד קדימה, אוחז בלב האוקיינוס בחוזקה. “לא באתי לגנוב את כוחך. באתי להגן על האוקיינוס.”
הצללים צחקה, צחוקה קר כמו סערת חורף. “להגן? אתה לא מבין. אני המים; אני הכוח. אתה רק בן אנוש. ניסיונך להבין אותי יביא רק לאובדן.”
שיח עם האפלה
קלן אסף את אומץ ליבו, מרגיש את אורו של לב האוקיינוס מתעצם. “את חלק מהעולם הזה, בדיוק כמוני. אבל כוחך מביא רק הרס. מדוע את מאיימת על כל מי שחי באוקיינוס?”
הישות התקרבה, צלליה כרכו את עצמם סביב הקבוצה בלי לגעת בהם, אך יצרו לחץ שאילץ את ליריאל וטוראאק להתחזק עוד יותר. “אתה שואל את השאלה הלא נכונה, שומר. מדוע באת לכאן, כשאתה יודע שאני יכולה להשמיד אותך?”
“כי אני מאמין שאנחנו יכולים למצוא דרך לחיות בהרמוניה,” ענה קלן, קולו יציב למרות האימה שאחזה בכל תא בגופו. “אני לא רוצה להילחם בך. אני רוצה להבין אותך.”
הצללים עצרו, צורתם המשתנה קפאה לרגע. “הרמוניה? אבותיך אמרו את אותם דברים לפני שבגדו בי וניסו להשתמש בכוחי. אתה לא טוב יותר מהם.”
קלן חש מאבק פנימי. הוא הבין שהישות מדברת על עבר שהוא לא מכיר. “אם זה נכון, אני כאן כדי לתקן את טעויות העבר. אני לא שואף לשליטה. אני רק רוצה לשמור על האוקיינוס לכל מי שחי בו.”
אזהרת הישות
הישות הקיפה את קלן בצלליה, קולה הפך עמוק ומהדהד יותר. “אתה באמת מאמין שתוכל להתמודד עם הכוח הזה? אני העומק עצמו. הבטחתי להטביע את העולם הזה תתממש אם תעז להפריע לי.”
ליריאל התקדמה, קסמיה הבהיקו סביבה. “הוא לא לבד. כולנו כאן כדי להגן על הבית שלנו.”
טוראאק תמך בה, קולו נמוך אך נחוש. “אנחנו לא פוחדים ממך. ייתכן שאת עתיקה, אבל אנחנו חזקים יחד.”
קלן הביט בבני בריתו, אמונתם בו העניקה לו כוח. הוא פנה לישות, קולו מלא ביטחון. “אני לא אסוג. את יכולה להשמיד אותי, אבל אני אעשה הכל כדי להציל את האוקיינוס.”
הישות השתתקה, צלליה החלו לנוע באיטיות, כאילו חושבת על דבריו. קולה התרכך אך עדיין היה מאיים. “עשית את הבחירה שלך, שומר. נראה אם ליבך יעמוד בכוח שלי.”
