המים העמוקים והאפלים הסתירו סודות שמעטים העזו לדבר עליהם. העיר הייתה בסכנה, והתקווה היחידה להצלתה הייתה גנרטור מגנטי ישן, עליו סיפרו רק אגדות. ליריאל, קלן וטוראק ידעו שהמסע למערות התהום יהיה האתגר המסוכן ביותר בחייהם.
תחילת המסע
קלן, מחזיק במפה מכוסה בסמלים דהויים, הביט בליריאל ובטוראק.
“אנחנו לא יודעים בדיוק היכן הגנרטור נמצא, אבל אם הרשומות נכונות, הוא חבוי עמוק בתוך המערות. המקומות האלה ננטשו מזמן, והטכנולוגיות שלהם נשכחו. אבל אין לנו ברירה אחרת.”
“אם לא נמצא את הגנרטור, הזרמים יקרעו את העיר לחלקים,” הוסיף טוראק בקול רגוע. קולו העמוק הדהד במים, והוסיף רצינות לשיחתם.
ליריאל בחנה את המפה בעיון.
“אנחנו חייבים להיות זהירים. המערות ידועות בסכנות שלהן. רבים שנכנסו לשם מעולם לא חזרו.”
קלן הנהן.
“אז בואו לא נאבד זמן.”
המבחן הראשון של הצוות היה הזרמים החזקים במיוחד שעטפו את הכניסה למערות התהום. המים כאן היו פראיים, נעים במהירות ובעוצמה לא טבעית. טוראק, בעזרת זרועותיו העצומות, פתח להם דרך דרך הזרמים הסוערים.
“תישארו קרוב אליי,” הוא הורה, מנפנף בזרוע כדי להראות את הדרך. “הזרמים האלה בלתי צפויים. אם נתפזר, לא נוכל למצוא אחד את השני.”
קלן וליריאל עקבו אחריו בזהירות, מנווטים בין סלעים תת-מימיים חדים. הדרך שלהם הוארה רק על ידי צמחי ביולומינציה, שהאור המרצד שלהם נראה כאילו פחד ממשהו המסתתר במעמקים.
אשליות הדגים הזוהרים
כשחוזק הזרמים התחיל להיחלש, הקבוצה נתקלה בחידה חדשה. מתוך החשכה הופיעו דגים זוהרים ובהירים שפלטו אור רך ומפתה. הם נעו במעגלים סביב הצוות, ויצרו אשליה של דרך בטוחה.
“הם מנסים להטעות אותנו,” אמרה ליריאל בשקט, בוחנת את היצורים הזוהרים המוזרים. “אלה לא סתם דגים. יש להם יכולת ליצור אשליות כדי לבלבל אותנו.”
“מה נעשה?” שאל קלן, כשהוא חש שהמרחב סביבו מתחיל להתעוות.
“תתמקד בנקודות ציון אמיתיות. אל תסתכל עליהם יותר מדי זמן,” יעץ טוראק. “ותישארו קרובים.”
קלן ניסה לעקוב אחר העצה, אך עד מהרה הבין שהדגים לא רק הסיחו את דעתם. הם יצרו תמונות של מקומות מוכרים, מרמים את המוח. הוא ראה חזון שבו העיר, נראית שלמה, מקיפה אותם. כששמע את קולות התושבים, הוא כמעט האמין באשליה, עד שליריאל תפסה את ידו.
“זה לא אמיתי!” קולה היה תקיף ונחוש. “תסתכל קדימה. אל תיכנע.”
הוא הנהן, מגייס את כל כוח הרצון שלו כדי להתגבר על השפעת האשליות. הדגים הזוהרים נעלמו באותה פתאומיות שבה הופיעו, והקבוצה המשיכה סוף סוף בדרכה.
מערות התהום
כאשר הגיעו לכניסה למערות, הקבוצה חשה שהטמפרטורה של המים יורדת. המערות הפיצו תחושה קרה ועתיקה, כאילו הקירות עצמם שמרו על זיכרונות העבר.
“הכול כאן מכוסה בסמלים האלה,” ציין קלן, בוחן את הקשתות. הסמלים זרחו באור כחול רך, ויצרו דפוסים שהזכירו כתב קדום.
“הסימנים האלה מספרים את סיפורם של הקדמונים,” אמרה ליריאל במחשבה, תוך שהיא מעבירה את ידה על אחד הקירות. “הם מזהירים שהמקום הזה ננטש כי הכוח שבתוכו הפך למסוכן מדי.”
טוראק בחן את הסימנים בקפידה. “זו אזהרה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל דבר.”
המסע בתוך המערות הפך למאתגר עוד יותר. מעברים צרים, מוסתרים בחשכה, דרשו מהצוות תשומת לב מלאה. כל צעד עלול היה להוביל למלכודת או לקריסת סלעים.
הם נתקלו במנגנונים עתיקים שנראה כי שומרים על המערות. שערי אבן עצומים חסמו את דרכם, אך ליריאל מצאה דרך להפעיל את המנגנון באמצעות קריסטל אנרגיה עתיק שמצאה בכניסה.
“מי היה מאמין שהטכנולוגיות האלה עדיין פועלות,” אמר קלן בתדהמה.
הגנרטור שנמצא
לבסוף, לאחר שעברו את המכשולים האחרונים, הצוות הגיע לחדר תת-ימי עצום. במרכזו עמד הגנרטור המגנטי. זה היה מתקן עצום, מכוסה באלמוגים וצדפות, אך עדיין פלט זוהר חלש שכמעט כבה.
“זה הוא!” קרא קלן, מתקרב במהירות. “אבל איך נוכל להפעיל אותו? הוא נראה פגום.”
טוראק בחן את המתקן בזהירות. “הטכנולוגיה הזו עתיקה, אבל עדיין מחוברת לזרמי האנרגיה הטבעיים. אם נחבר אותו למקורות האנרגיה הפעילים של העיר, ייתכן שנוכל להפעיל אותו מחדש.”
ליריאל הביטה בקלן. “אבל איך? אנחנו לא יכולים להחזיר אותו לעיר. המקום הזה יהיה הבית הקבוע שלו.”
קלן הנהן. “נצטרך להפעיל אותו כאן. אם זרם האנרגיה יתייצב, העיר תוכל להשתמש בו מרחוק.”
המבחן האחרון
אבל זה לא היה כל כך פשוט. כשהצוות התחיל להפעיל את הגנרטור, המערה החלה לרעוד. ייתכן שמנגנוני הגנה עתיקים הופעלו כדי למנוע את התהליך.
מעמקי המערה הופיעו צללים עצומים — יצורי ים ששמרו על המקום. הם נעו במהירות, ועיניהם זהרו באור בוהק.
“עוררנו אותם,” אמר טוראק, מסתובב כדי להתמודד עם האיום.
ליריאל יצרה זרמים חזקים כדי להסיח את דעתם של היצורים בזמן שקלן עבד על הגנרטור.
“אני כמעט סיימתי!” צעק, בזמן שחיבר את קריסטלי האנרגיה.
טוראק הניף את זרועותיו, יוצר מחסום בין היצורים לבין קלן. אחד היצורים פרץ דרך הזרם, אך ליריאל עצרה אותו ברגע האחרון.
כשהגנרטור סוף-סוף הופעל, הוא השמיע צליל עמוק וחזק, והמערה כולה התמלאה באור. היצורים נעצרו, כאילו אנרגיית הגנרטור הכריחה אותם לסגת.
קלן נשם לרווחה. “עשינו את זה!”
החזרה
הדרך חזרה הייתה פחות מסוכנת, מכיוון שאנרגיית הגנרטור נראתה כיציבה את הסביבה. כשהצוות חזר לעיר, התושבים קיבלו אותם בשמחה.
קלן, ליריאל וטוראק ידעו שהמשימה שלהם הייתה הצלחה, אך גם הבינו שזה רק תחילתו של מסע ארוך. הסערה הגדולה אולי נמנעה, אבל כוחות האוקיינוס נותרו עוצמתיים ובלתי צפויים.
