|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
כאשר קאלן, ליריאל וטוראק נכנסו לאולם הנשמות, תחושת יראה הציפה אותם. זה היה מקום שלא ניתן לתאר במילים. קירותיו, מכוסים באצות זוהרות, הפיצו אור רך בגוונים זהובים-ירוקים שהשתקפו במים. פסלים עצומים, חצובים מאבן, עמדו מסביב לאולם, וכל אחד מהם תיאר שומר קדום שאחז בסמלי כוח והרמוניה.
במרכז האולם עמד מזבח עגול עשוי ממינרל זוהר, שנראה כאילו הוא מקרין אנרגיה. המים סביב המזבח היו צלולים, אך נדמה היה שהם פועמים, כאילו היו חיים. האווירה התמלאה בלחישות—לא רמות, אך מספיק ברורות כדי שקאלן יוכל להבחין במילים מתוכן.
קריאת הרוחות
קאלן ניגש קרוב יותר למזבח. לב האוקיינוס, שתלה על צווארו, החל לזהור בעוצמה רבה יותר, כאילו הוא מגיב לאנרגיה שסביבו. הוא חש בפעימות הולכות ומתחזקות, שהעמיקו את החיבור שלו למקום.
“זה מדהים,” לחשה ליריאל, קולה רעד משילוב של פחד ויראה. “שמעתי סיפורים על המקום הזה, אבל לראות אותו בעיניים… זה חי.”
טוראק סקר את האולם, זרועותיו נעו באיטיות ובזהירות. “המקום הזה שומר יותר סודות ממה שציפיתי. אבל תיזהרו. האנרגיה כאן עוצמתית. היא יכולה להיות ברכה, אך גם קללה.”
קאלן נשם עמוק והתקרב לאחד הפסלים. הוא תיאר שומר גבוה עם פנים אציליות, שאחז בחפץ דומה ללב האוקיינוס. עיניו, שחצובות בפרטים מדהימים, נראו כמעט חיות.
“אני חייב לדבר איתם,” אמר קאלן, ופנה אל חבריו. “אם זה באמת מקום של רוחות, הן עשויות לספק תשובות.”
שיחה עם הרוחות
קאלן עמד מול הפסל, אחז בלב האוקיינוס בחוזקה. קולו היה יציב, אף על פי שהרגיש רעד קל בתוכו.
“שומרים קדומים, רוחות האוקיינוס,” החל. “באתי לכאן לחפש תשובות. אני לא מבקש כוח, ולא שואף להשתמש בו לתועלת אישית. אני רק רוצה לשמור על האיזון באוקיינוס ולהגן על תושביו.”
לרגע, דבר לא קרה. השתיקה הרגישה מוחשית, והמים סביבם כאילו קפאו. ואז המזבח החל לזהור בעוצמה רבה יותר, והפסלים נראו כאילו התעוררו לחיים: עיניהם נדלקו, והלחישות באולם גברו.
“בא בלב טהור,” אמר קול רועם, שנשמע כאילו הוא מגיע מכל מקום בו זמנית. “אבל האם אתה מוכן לשאת את מלוא כובד תפקידך? לב האוקיינוס אינו רק כוח—זו אחריות שיכולה לשבור אותך.”
קאלן הזדקף, מביט בעיניים הזוהרות של הפסל. “אני מוכן. כבר קיבלתי על עצמי את תפקידי. אך אני מבקש את עצתכם ועזרתכם. צללי המעמקים מאיימים על העיר ועל האוקיינוס כולו. אני רוצה להבין איך לשמור על האיזון ולמנוע הרס.”
הקולות המשיכו, הפעם ברכות, כאילו הם מהרהרים במילותיו. “הצללים הם שאריות של טעותנו. הם היו פעם בעלי בריתנו, אך צמאונם לשליטה הפך אותם לאויבי האיזון. הם רואים בך איום כי אתה מזכיר להם את מה שאיבדו.”
קאלן קימט את מצחו. “אני לא רוצה להיות אויב שלהם. אני רוצה למצוא דרך להתפייס.”
קול הפסל השתתק לרגע, ואז המשיך: “אם כוונתך כנה, עליך להוכיח זאת. קבל את לב האוקיינוס כמקור להרמוניה, ולא ככלי נשק. רק כך תוכל לזכות באמונם.”
הופעת הצללים
כשהקול השתתק, המים באולם החלו לנוע. הזרמים הסתחררו, והאור התעמעם. מתוך העומק הופיעו דמויות מוכרות—צללי המעמקים. עיניהם הזוהרות בירוק בערו בעוצמה, ודמויותיהם נעו באופן כאוטי, מונעות בזעם פנימי.
“הם כאן,” לחשה ליריאל, תופסת עמדת הגנה ליד קאלן.
טוראק הסתובב, מוכן לקרב. “הפעם הם לא באו רק לצפות. הם הגיעו בשביל הלב.”
קאלן צעד קדימה, מרים את לב האוקיינוס. אורו התחזק, דוחה את החושך שסביבם.
“עצרו!” צעק בקול רם, קולו הדהד באולם. “אני לא אויבכם. לא באתי לקחת את כוחכם. אני מבקש להבין אתכם.”
אחת הצללים נעצרה, צורתה הפכה ברורה יותר. “אתה בן תמותה, ואתה מחזיק במה ששייך לנו. מדוע שנאמין לך?”
מבחן האור
הצללים נדמו מהססים, תנועותיהם האטו, והלחישות שקטו. אך דמות אחת התקרבה לקאלן, צורתה הפכה מאיימת יותר.
“אם דבריך אמת, הוכח זאת,” אמר הצל. “הראה שלב האוקיינוס בחר בך לא ככלי נשק, אלא כמוביל.”
קאלן עצם את עיניו, מתמקד בחיבור שלו ללב. הוא חש את אורו זורם דרכו, ממלא את החלל בזוהר רך. המים סביבם נרגעו, והלחישות מהצללים נחלשו.
האור הגיע אל הצללים, אך במקום להדוף אותם, הוא עטף אותם, כאילו מציע פיוס. הצללים עצרו, ודמויותיהם נעשו פחות מאיימות.
“אתה באמת שואף לשלום,” אמר אחד הצללים. “אבל זכור: הדרך הזו דורשת הקרבה. אם תפר את האיזון, נחזור.”
השלמת הטקס
כאשר הצללים נעלמו והאור באולם התחזק, קאלן חש הקלה עמוקה. הוא פנה לליריאל ולטוראק, שהביטו בו בגאווה.
“הוכחת שאתה ראוי להיות שומר,” אמרה ליריאל, עיניה בורקות. “אבל זה רק ההתחלה.”
טוראק הנהן. “הקדמונים נתנו לך את עצתם. עכשיו עליך להשתמש בה בחוכמה.”
קאלן הביט בלב האוקיינוס. הוא זרח באור רך ויציב, כאילו היה מרוצה ממעשיו. הוא ידע שדרכו כשומר רק התחילה, אך כעת הרגיש חזק ובטוח יותר.
הם עזבו את אולם הנשמות עם הבנה חדשה ונחישות. קאלן ידע שמשימתו היא לא רק להגן על האוקיינוס, אלא גם לשמר את הרמוניית המעמקים ולוודא שהטעויות של העבר לא יחזרו על עצמן.
