עם כל יום שעבר, קלן חש שהקשר שלו עם לב האוקיינוס הולך ומעמיק. המים שסביבו כבר לא היו רק אלמנט של הטבע – הם נשמו, דיברו, חיו. לעיתים, במיוחד בדממת הלילה, נדמה היה לו שהוא שומע לחישות של קולות עתיקים הבוקעים מהמעמקים.
הקולות האלה היו גם עדינים וגם מטרידים. הם הציגו לו חזיונות: חורבות של מבנים מפוארים, יצורים ששלטו בעבר באוקיינוס, וכוחות שעולים על כל הבנה אנושית. קלן הרגיש שהחזיונות האלה אינם מקריים – הם סימנים שהשאירו הקדמונים עבור אלה שיסתכנו לגעת בכוחו של הלב.
החזיון הראשון
לילה אחד, כשהעיר הייתה שקטה ותושביה ישנו, קלן החליט להתעמק במדיטציה כדי להבין טוב יותר את חזיונותיו. הוא ישב על קצה צוק סלעי ליד העיר, מחזיק את לב האוקיינוס בידיו. אורו ריצד בעדינות והשתקף במים.
פתאום, חזיון עז הופיע לנגד עיניו. הוא ראה מקדש תת-ימי עצום, מוקף ביצורים זוהרים. בתוך המקדש עמדו פסלים שייצגו שומרים עתיקים. עיניהם, שהקרינו אור ירוק, נראו מביטות בו ישירות. קלן שמע מילים שהדהדו במוחו:
“אתה, אשר מחזיק בכוחו של האוקיינוס, זכור: האיזון הוא הכול. בלעדיו, הכוח יהפוך להרס.”
קלן נרתע, חוזר למציאות. נשימתו הייתה מהירה וליבו דפק בעוצמה. הוא הביט בלב האוקיינוס.
“איזון…” לחש. “מה זה אומר עבורי?”
שיחה עם ליריאל
למחרת, הוא שיתף את ליריאל במה שעבר עליו. היא הקשיבה בקשב רב, לא מפריעה לדבריו.
“אני מרגיש שהם מנסים לומר לי משהו,” אמר בקול רועד. “אבל אני לא מצליח להבין עד הסוף. התמונות האלה… הן אזהרות או הכוונה?”
ליריאל הטתה את ראשה במחשבה.
“קלן, לב האוקיינוס הוא לא רק מקור כוח. הוא קשר לאוקיינוס עצמו ולכל מי שחי לפנינו. אתה רואה אותם כי הפכת לחלק מהסיפור הזה. אבל עליך ללמוד לפרש את המסרים שלהם.”
“איך אני יכול לעשות את זה?” שאל, מביט בה בייאוש.
“כל פעם שאני רואה אותם, אני מרגיש כאילו אני… טובע.”
היא נגעה בעדינות בידו.
“אתה לא לבד, קלן. נבין את זה יחד. אבל זכור: הכוח של הלב אינו בשליטה, אלא בשימור. עליך לנהוג בזהירות.”
אזהרות עתיקות
בימים שלאחר מכן, קלן חקר לעומק את חזיונותיו. הוא יצא אל גבולות העיר, שם הריסות עתיקות סיפרו את סיפוריהן. אחד המקומות הללו היה ספרייה ישנה, מוקפת בשקט ובצללים. ליריאל ליוותה אותו, מסייעת לפענח סמלים וטקסטים עתיקים.
על אחד הקירות הם גילו תבליט שמתאר קרב בין שני שומרים. אחד מהם החזיק בלב זוהר, והשני באבן אפלה שפלטה צללים. הכיתוב שמתחת לתמונה אמר:
“כאשר האיזון מופר, האוקיינוס לוקח את שלו. כוח דורש חוכמה. אור וחושך חייבים להישאר בהרמוניה.”
קלן ליטף את התבליט באצבעות רועדות.
“הם ידעו… הם ידעו שכוחו של הלב יכול להוביל לאסון.”
ליריאל הנהנה.
“אבל הם גם האמינו שאפשר להשתמש בו לטובה. אתה צריך להבין שזה לא קללה, אלא הזדמנות לשמור על האיזון.”
לימוד ומאבק פנימי
קלן החליט להתמקד בלמידה כיצד לשלוט בכוחותיו החדשים. הוא בילה שעות במדיטציה, מרגיש כל טיפה של מים סביבו. לעיתים הקולות הפכו חזקים יותר והתמונות ברורות יותר. הוא ראה ערים ששקעו, הרוסות בשל חמדנות ושאיפה לשליטה מוחלטת. הוא הבין שהקשר שלו ללב האוקיינוס הפך אותו לא רק למגן, אלא גם לשומר של הידע העתיק.
ערב אחד, במהלך מדיטציה, הוא חש שהמים סביבו הופכים כבדים. הוא פתח את עיניו וראה דמות: צל ענקי, המזכיר שומר עתיק, הביט בו.
“האם אתה מוכן?” שאל הקול.
“מוכן למה?” השיב קלן, מנסה לא להראות פחד.
“לגלות את האמת על עצמך. עליך לבחור: האם תהיה כוח של אור או של חושך?”
החזיון נעלם, והשאיר את קלן במבוכה. הוא שיתף את ליריאל במה שראה.
“זה מבחן,” אמרה. “האוקיינוס רוצה לדעת מי אתה. אבל זכור, אתה לא לבד. יש לך אותנו.”
הצעד הבא
כשהבין שחזיונותיו נושאים משמעות חשובה, קלן החליט לצאת אל המקדש העתיק שראה בחזיונותיו. ליריאל וטוראק הסכימו להצטרף אליו.
“המקום הזה עשוי לתת תשובות,” אמר, מביט בחבריו.
“אבל אני לא יודע מה מחכה לנו שם.”
ליריאל חייכה.
“אנחנו מוכנים לכל אתגר, קלן. ואתה חייב לזכור: כבר הוכחת שאתה ראוי להיות שומר.”
טוראק פנה אליהם, עיניו היו רציניות.
“אז לא נבזבז זמן. המעמקים מחכים לנו.”
קלן חש שהמסע שלהם רק מתחיל. הקשר שלו ללב האוקיינוס חשף בפניו סודות מהעבר, אבל גם העלה שאלות שעדיין לא ידע לענות עליהן. עם זאת, הוא היה בטוח בדבר אחד: הוא מוכן לגלות את האמת.
