|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
הבוקר המוקדם עטף את ביתו של קרל באור רך. סביב השולחן במרכז החדר ישבו ג’ק, קרל, סאם, אלי וליה. האווירה הייתה מתוחה אך ממוקדת — כל אחד מהם ידע שזו ההזדמנות האחרונה שלהם להכות את מיקי.
קרל פרס את תוכנית המבנה של המחסן הישן, שבו, לפי המידע שבידיהם, מיקי ואנשיו החביאו ראיות מפתח, רמזים, ולכאורה את “דיילה” — התוכנה המסתורית שהפכה ללב המבצע שלהם.
“זה יהיה קשה,” פתח קרל. “המחסן מוגן היטב. יש לנו שלוש נקודות כניסה, אבל כל אחת מהן מציבה מלכודת. אנחנו צריכים לפעול באופן מסונכרן וללא טעויות.”
ג’ק הביט במפה, עיניו ממוקדות.
“סאם ואלי, אתם תהיו הסחת דעת. קרל וליה יטפלו בשיבוש מערכות האבטחה. ואני…” הוא שתק, כאילו שוקל את ההחלטה. “אני אכנס פנימה. אני מכיר את הסכנות האלה יותר מכולם.”
ליה חיברה את ידיה על החזה.
“אתה רוצה להיכנס לבד? זה התאבדות. אם תהיה מלכודת שם, פשוט יפילו אותך.”
ג’ק הביט בה, פניו נותרו בלתי ניתנים לקריאה.
“אני יודע מה אני עושה. אנחנו צריכים הכל או כלום. אם לא ניקח את ‘דיילה’ עכשיו, אנחנו מפסידים.”
כאשר השמש עלתה גבוה יותר, הצוות התכנס ליד המחסן. כל אחד מהם היה מצויד בציוד הנדרש. ליה בדקה את המכשיר שלה לפריצת מנעולים, קרל סרק את התדרים כדי לנטרל את האזעקות, וסאם ואלי התכוננו ליצור רעש הסחה.
ג’ק סקר את כולם.
“אנחנו נעשה את זה. הדבר החשוב ביותר — זה לסמוך אחד על השני.”
סאם הניח את ידו על כתף של אלי.
“אתה מוכן?”
אלי הנהן, מנסה להסתיר את הלחץ.
“כן. אנחנו יכולים לעשות את זה.”
לאחר זמן קצר הם החלו במבצע. אלי וסאם, כפי שתוכנן, משכו את תשומת הלב של השומרים עם רעש מנוע חזק וזוהרים חדים. בזמן הזה, ליה וקרל כיבו את המצלמות ומערכות האזעקה.
ג’ק נכנס למחסן דרך דלת אחורית. בתוכו פגש במבוך של קרטונים, מיכלים ומדפים מתכתיים. כל צעד שלו היה זהיר, כל תנועה הייתה מדויקת. רחוק, הוא שמע רעש — הצוות ביצע את חלקם בתוכנית.
הוא הגיע לשרת המרכזי, שם, לפי קרל, הייתה “דיילה”. כשהתחבר למערכת, הוא החל להוריד את הנתונים. אבל אז שמע רעש. מישהו היה קרוב.
— אתה באמת חשבת שאני אתן לך לקחת את זה כך סתם? — נשמעה קול קר ומאיים. זה היה מיקי.
מיקי יצא מהצל, מלווה בשני אנשים חמושים. ג’ק הרים לאט את ידיו, מנסה לזכות בזמן.
— תמיד היית חכם, קארטר, אבל אתה יותר מדי צפוי, — חייך מיקי. — עכשיו, אם אתה לא מתנגד, אנחנו נוודא שנחזיר את מה ששייך לי.
אבל ג’ק היה מוכן. בלחיצת כפתור על מכשירו, הוא הפעיל את פרוטוקול ההגנה שמערך שלהם התקין במערכת. זה השבית את כל השרתים, כולל המרכזי, מה שעורר את הפתעת מיקי.
— אתה מדבר יותר מדי, — אמר ג’ק, וקפץ למתקפה.
החלה קרב מותח. ג’ק השתמש בכל כישוריו כדי לנטרל את התוקפים. בינתיים, בחוץ, סם ואלי פרצו את שארית השמירה, בעוד קארל וליה סיימו את העברת הנתונים מהשרת.
כשכל זה סוף סוף נגמר, הצוות התכנס ביציאה. ג’ק החזיק דיסק קטן עם נתוני “דילה”. כולם היו מותשים, אבל החיוכים על פניהם אמרו הכל.
כששקט חזר למלא את המחסן, ג’ק הביט סביב. שומרים מנוטרלים היו מונחים לידו, ומיקי, נושם בכבדות, התרסק על ברכיו. המבט בעיניו היה מלא בשנאה, אך גם בתחושת ייאוש.
— ניצחת, קארטר, אבל אתה לא מבין מה עשית, — לחש מיקי, אוחז בחזהו. — “דילה” היא לא סתם תוכנה. זו דלת. פתחת אותה, ועכשיו היא לא תיסגר.
ג’ק צרם את עיניו, מנסה להבין את משמעות דבריו, אך לא היה לו זמן לחשוב. ליה יצאה מהצל, פניה מכוסות באבק, אך מבטה היה נחוש.
— ג’ק, אנחנו חייבים ללכת. הזמן נגמר, — אמרה, מהנהנתה לכיוון היציאה.
ג’ק הרים את הדיסק עם הנתונים, הביט במיקי, ומבלי לומר מילה פנה לכיוון היציאה. להשאיר אותו בחיים היה מסוכן, אבל להרוג אותו לא היה בסגנונם. מיקי נשאר מונח בין האנשים שלו, באופן ברור מבין שהמשחק שלו נגמר.
בדרך לביתו של קארל, הלחץ הלך ופחת. אלי ישב בפינה של המשאית, עיניו סגורות בעייפות, בזמן שסאם בדק את מכשיר הקשר שלו, לוודא שכל האותות נקיים.
— זה היה קרוב, — אמר אלי בשקט, מבלי לפתוח את עיניו.
— אבל הצלחנו, — ענה סאם, מניח את ידו על כתפו של אחיו. — היית גיבור.
קארל, שיושב בהגה, פנה לליה.
— אספנו כל מה שיכולנו. מה את חושבת, זה יספיק כדי לעצור את השיגעון הזה?
ליה הביטה בדיסק עם הנתונים, שג’ק החזיק, במחשבה.
— נוודא כשנפענח את הקבצים האלה. אבל אני לא חושב שזה הסוף. מיקי ידע מה הוא עושה. אם הוא הזכיר את הדלת, זה יכול להיות משהו הרבה יותר גדול ממה שחשבנו.
בבית של קארל כולם התאספו במטבח. למרות העייפות, כל אחד הרגיש הקלה. סם הכין קפה, וליה פרשה מפה כדי לנתח את הנתונים שנאספו. אלי ישב בפינה, מחבק את כוס התה החם שלו, ומבטו היה מרוחק.
— כל זה מזכיר משחק שחמט, — אמר קארל, מגלגל עיפרון בידו. — עשינו מהלך חשוב, אבל זה לא בהכרח שחמט.
ג’ק הביט באופק, שם השמש עלתה לאט.
— הייתי אומר שאנחנו בדיוק הפכנו את הלוח, — הוא שם עם חיוך קל.
סם שפך קפה, מחלק כוסות.
— מה עכשיו? — שאל, מתיישב ליד אחיו.
ג’ק, נשען על השולחן, הביט בדיסק בתהייה.
— אנחנו נפענח את הנתונים האלה ונדע מה יש שם. אבל אני בטוח שזה לא הסוף. זה התחלה של משהו הרבה יותר גדול.
אחר כך, בערב, כשהשאר כבר ישנו, ג’ק וקארל ישבו במרפסת, צופים בשמי הלילה המנוקדים בכוכבים.
— ידעת שזה יסתיים ככה? — שאל קארל, שואף ממקטרת סיגר.
ג’ק זז קלות בראשו.
— לא. אבל ידעתי שזה יעלה לנו ביוקר.
קארל הביט בו בחמלה.
— אתה תצליח, ג’ק. תמיד הצלחת.
— אני מקווה שאתה צודק, — ענה ג’ק, מוריד את מבטו.
למחרת, הצוות התחיל לנתח את הנתונים. ליה, עובדת על המחשב, פתאום עצרה, עיניה התפלאו.
— זה בלתי אפשרי, — היא מלמלה, קוראת לג’ק.
על המסך היו תרשימים וקודים, שנראו כחלק ממשהו הרבה יותר גדול.
— זו לא רק תוכנה. זה… נשק, — היא אמרה, קולה רעד.
ג’ק התוחם את עיניו, מבטו התקשה.
— מה זאת הדלת הזאת, ליה?
— זה גישה למשהו שיכול לשנות הכל. אם לא נעצור את זה עכשיו, התוצאות יהיו קטסטרופליות.
