|
Audio version of Jacklyn Taylor Stories
Getting your Trinity Audio player ready...
|
לחישות המעמקים
עבר זמן מה מאז שקלן הצליח להקים את מועצת השומרים והחל לחזק את הבריתות בין יצורי האוקיינוס. למרות ההצלחות, האוקיינוס נשאר מלא במסתורין וסודות. לילה אחד, במהלך מדיטציה עם לב האוקיינוס, שקלן שמע לחישות משונות שהדהדו במוחו. שם אחד נשמע ברור מכולם: זנידאר.
למחרת שיתף קלן את ליריאל וטוראק במה ששמע. “אני לא מצליח להוציא את השם הזה מהראש,” הודה, כשהוא יושב על כס האבן של המועצה. “זה מרגיש כאילו זה מגיע מתוך האוקיינוס עצמו. מה אתם יודעים על זנידאר?”
ליריאל, שקעה במחשבות, הנהנה. “שמעתי את השם. הוא מוזכר באגדות של אנשי הים. זנידאר הוא ישות עתיקה, רוח שומרת שצופה על כל מה שקורה במעמקים. השם נאמר רק בלחישה—מתוך כבוד, ואולי מתוך פחד.”
טוראק, שכרך את זרועות התמנון העצומות שלו סביב עמוד, הוסיף: “אומרים שזנידאר הוא שומר אבני האיזון. מדובר בממצאים עתיקים המהווים את יסודות ההרמוניה באוקיינוס. הם מכילים ידע וכוח שיכולים לשמור על איזון בכל מצב. אבל תמיד חשבתי שזה רק מיתוס.”
אגדות על זנידאר
סקרנותו של קלן גברה, והוא ביקש מליריאל לספר לו כל מה שהיא יודעת. היא הזמינה אותו לספרייה התת-ימית, שבה נשמרו מגילות עתיקות של אנשי הים במשך מאות שנים. יחד הם החלו ללמוד טקסטים ישנים, המכילים סמלים דמויי גלים זוהרים.
“לפי הטקסטים האלו,” התחילה ליריאל, מעבירה את אצבעותיה על אחת המגילות, “אבני האיזון נוצרו בתקופות קדומות, כשהאוקיינוס היה צעיר. השתמשו בהן כדי לשלוט בזרמים, להרגיע סערות ולשמור על הרמוניה בין כל היצורים. זנידאר מונה לשומר שלהן, אבל אחרי סדרת קטסטרופות האבנים נעלמו.”
“ומה קרה לזנידאר?” שאל קלן, עיניו מרותקות לדבריה.
“מסופר שהוא שקע בתהומות, מחכה שמישהו ראוי ימצא אותו וישיב את האיזון. לפי האגדה, הוא מופיע רק בפני אלו שמוכנים לשאת את העול של להיות שומרים אמיתיים.”
הקריאה לחיפוש
קלן הרגיש התרגשות מוזרה. הוא הבין שהאגדות האלו עשויות להיות קשורות למשימתו. “אם אבני האיזון באמת קיימות,” אמר בהרהור, “ואם זנידאר הוא השומר שלהן, כוחן יכול לחזק את הבריתות שלנו ולהגן על האוקיינוס מפני כל איומים עתידיים.”
“אתה מתכוון לצאת לחפש אותן?” שאל טוראק, קולו נמוך ומהדהד כמו תהומות האוקיינוס.
“כן,” ענה קלן בביטחון. “אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. אם זה אמיתי ולא מיתוס, אני חייב למצוא את זנידאר ולהשיב את האיזון. אני מרגיש שלב האוקיינוס מכוון אותי לזה.”
ההכנות למסע
ליריאל וטוראק הסכימו להצטרף לקלן. הם הבינו שהמסע יהיה מסוכן, אבל גם ידעו שקלן יצטרך את תמיכתם. במשך כמה ימים הם התכוננו למשלחת, למדו מפות ישנות ואספו כל מה שנחוץ כדי לחקור מעמקים בלתי נודעים.
“נפנה לעבר המעמקים המזרחיים,” הודיע קלן למועצת השומרים. “זה המקום היחיד שבו מוזכרים עקבות של זנידאר. אני לא יודע מה נמצא, אבל אני מבקש מכם להמשיך את המשימה שלנו כאן בעיר. נחזור ברגע שנוכל.”
המועצה הנהנה בהסכמה, וחבריה נשבעו להגן על העיר בהיעדרם.
סימנים בדרך
המסע החל. קלן, ליריאל וטוראק צללו לתוך המים הקרים והבלתי נודעים של המעמקים המזרחיים. האוקיינוס הפך כהה יותר, והזרמים התחזקו, כאילו הים עצמו ניסה לעצור אותם. אבל בין הסכנות הללו הם החלו להבחין בסימנים מוזרים: חורבות שמזכירות מקדשים עתיקים, לוחות אבן חקוקים בסמלים שזוהרים באור קלוש.
“הסמלים האלו דומים לאלה שראינו בספרייה,” ציינה ליריאל, נוגעת באחד הלוחות. “אני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה.”
“זה מרגיש כמו קריאה,” הסכים קלן. “האוקיינוס רוצה שנמצא את זנידאר.”
העמקה אל הלא נודע
ככל שצללו עמוק יותר, כך הרגישו יותר את נוכחותו של משהו עתיק ועצום. לעיתים נדמה היה לקלן שהוא שומע לחישות שיוצאות מתוך המים עצמם. ליריאל אישרה את תחושותיו, וטוראק הפך זהיר יותר ויותר.
“אנחנו קרובים,” אמר קלן בלילה אחד, כאשר עצרו לנוח במערה תת-ימית. “אני מרגיש שזנידאר נמצא בסביבה.”
“אני מקווה שהוא מוכן לפגוש אותנו בשלום,” רטן טוראק. “אבל זכור, קלן, כוחות עתיקים נדיר שהם מסבירי פנים.”
קלן, מביט במעמקי המערה, ענה: “אם הוא שומר אמיתי, כמוני, הוא יבין שבאנו בכוונות טובות. אנחנו כאן כדי לשמור על האיזון, לא להרוס אותו.”
המסע שלהם נמשך, והמים סביבם הפכו קרים וצפופים יותר. קלן הרגיש שהם מתקרבים למקום שבו זנידאר שוכן. הוא היה מוכן לכל מה שיחכה לו, ביודעו שהמסע הזה אינו רק חיפוש אחר ממצאים, אלא מבחן לכוחו, חוכמתו ונאמנותו למשימת השומר.
