רוגע עמוק
לאחר הקרב האינטנסיבי במעבר האפלה, היה נדמה שהאוקיינוס עצר את נשימתו. הזרמים, שפעם היו סוערים וכאוטיים, הפכו כעת רגועים. אור חדר למעמקים, מאיר את העיר שעד לא מזמן רעדה על סף ההרס. קלן עמד על גובה בקרבת מרכז העיר, מבטו מופנה אל המים האינסופיים. בתוכו, הוא חש משהו חדש – איזון עמוק, כאילו עצם טבעו של האוקיינוס חי כעת בלבו.
המאבק שלו עם הישות האפלה שינה אותו לנצח. האור והחושך, שבעבר התנגשו זה בזה, התאחדו והפכו לחלק ממהותו. קלן כבר לא היה אותו חוקר צעיר שגילה במקרה את העולם התת-ימי. הוא הפך למשהו גדול יותר – שומר, שתפקידו להגן לא רק על העיר, אלא על כל האוקיינוס.
התאספות התושבים
העיר החלה להתעורר לחיים. תושבי המים התאספו בכיכר המרכזית, למרגלות כיפת הזהב, סמל לעולמם. צעירים ומבוגרים, יצורים זוהרים, דמויי דגים ואפילו הצללים שהצטרפו לברית הגיעו כדי לראות את השומר שלהם.
אלוס, זקן העיר החכם, עלה על במה לצד קלן. “היום האוקיינוס מוצא את השקט שלו מחדש,” פתח בקול יציב. “וכל זה בזכותך, קלן. הצלת אותנו מכוח שחשבנו שאין לעמוד בפניו. הוכחת שאור וחושך יכולים לפעול יחד לשמירת ההרמוניה.”
הקהל הריע בקול, קולותיהם התמלאו בשמחה. ליריאל, שעמדה בסמוך, חייכה, עיניה נצצו מגאווה. “קלן, שינית את העולם הזה. ועשית זאת לא רק בכוח, אלא גם בחוכמה ובלבך.”
תפקיד חדש לשומר
קלן הרים את ידו, מסמן לקהל להירגע. קולו היה עמוק ובטוח. “אני אסיר תודה על הכבוד הזה. אבל אני רוצה שתדעו שזה לא הניצחון שלי בלבד. זהו ניצחון של כולנו. ליריאל, טוראאק, הצללים שהתייצבו לצידנו – כולכם הייתם חלק מזה. ללא האחדות שלנו, לא היינו מצליחים להציל את העולם הזה.”
הוא הביט בפניהם של הנאספים. “עכשיו אני מבין שלהיות שומר זה לא רק להגן. זה גם לשמור על האיזון, להקשיב לאוקיינוס ולדאוג לכל יצור שחי במים האלה. אני מקבל את התפקיד הזה בהכרת תודה ובענווה.”
הקהל פרץ שוב בתשואות. טוראאק, הקרקן העתיק, השמיע נהמה עמוקה שהשתיקה את הרעש. הוא התקרב לקלן ובקול נמוך אמר, “הוכחת שאתה ראוי להיקרא שומר. כולנו מאמינים בך.”
נקודת מבטה של ליריאל
לאחר ההתאספות, ליריאל ניגשה אל קלן. היא הביטה בעיניו, קולה היה שקט אך מלא רגש. “ראיתי איך השתנית, קלן. הגעת לכאן כחוקר, מלא סקרנות. ועכשיו, הפכת לחלק מהעולם הזה. זה יותר ממה שיכולתי לדמיין.”
קלן חייך, מבטו היה רגוע. “לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדייך, ליריאל. תמיד הזכרת לי שהכוח לא טמון בבדידות, אלא באחדות.”
היא הנהנה. “החיבור שלך לאוקיינוס הופך אותך ליותר משומר. אתה עכשיו המהות של ההרמוניה.”
הכנה לעתיד
אך למרות השלום שחזר, קלן ידע שהמסע שלו רק מתחיל. האוקיינוס היה עצום ומלא סודות. הוא חש שבמעמקיו מסתתרות כוחות שעשויים לשוב ולהפר את האיזון השברירי.
אלוס התקרב אליו, אוחז במגילה עתיקה בידיו. “אלו רישומים של אלה שבאו לפניך, קלן. אני מאמין שהם יעזרו לך להבין טוב יותר את המשימה שלך.”
קלן לקח את המגילה והודה לזקן. הוא ידע שהידע יהיה נשקו החשוב ביותר במאבקו לשמירת האיזון.
המורשת של קלן
תושבי העיר החלו להקים אנדרטה לכבוד קלן ולכבוד הברית שלו עם הצללים. סמל חדש – לב מוקף באור ובחושך – הוצב במרכז הכיכר. סמל זה ייצג את ההרמוניה שקלן הביא לעולמם.
הסיפור על שומר התהום החל להתפשט ברחבי האוקיינוס, עבר מיצור לייצור, והגיע אפילו לפינות המרוחקות ביותר של הים. שמו הפך לאגדה, מעורר השראה בדור חדש של יצורי מים להגן על עולמם.
