יכולות חדשות ואחריות
קלן התעורר מוקדם, כאילו האוקיינוס עצמו לחש את שמו, מושך אותו משינה. בימים האחרונים הוא החל להבחין בשינויים בתוכו, כאילו הים הפך לחלק ממהותו. כעת הוא יכול היה לחוש אפילו בתנועות הקטנות ביותר במים, לנבא כיצד הזרמים משנים את מסלוליהם, גם כשאלה כמעט ולא מורגשים. לעיתים, הוא שמע קולות חלושים, כמו קולות רחוקים או לחישות מהדהדות מעומקים לא נראים.
הוא קם וניגש לחלון התת-ימי הגדול שבביתו. האוקיינוס השתרע לפניו, רגוע אך מסתורי. “מה אתה מנסה לומר לי?” הוא מלמל, כאילו פונה אל המים עצמם.
ליריאל, שעמדה בסמוך, שמעה אותו. עיניה הכסופות שיקפו הבנה כשהתקרבה אליו. “אתה מרגיש את זה, נכון?” היא שאלה בעדינות. “כוחו של האוקיינוס מתעורר בתוכך, אבל יחד איתו מגיע גם עול הידע שהוא נושא.”
קלן הנהן, נשען על האבן הקרה. “זה יותר מסתם תחושה. אני מרגיש שהמים מדברים איתי. הם קוראים לי, כאילו מנסים להראות לי משהו.”
שיחה על ידע עתיק
“אם אתה רוצה להבין את האוקיינוס, עליך ללמוד את ההיסטוריה שלו,” המשיכה ליריאל. “אבותינו השאירו הרבה סודות במקום אחד – הספרייה העתיקה של העיר.”
קלן הסתובב אליה, סקרנותו התעוררה מיד. “הספרייה? למה לא סיפרת לי עליה קודם?”
“כי היא נגישה רק לאלו שמחוברים לאוקיינוס כמוך,” אמרה בקולה הרך אך הרציני. “הספרייה היא לא רק מקום שבו שומרים ספרים. היא מקדש של ידע שהועבר מדור לדור.”
קלן הנהן, נחישות בעיניו. “קחי אותי לשם. אני חייב לדעת יותר.”
הספרייה העתיקה
הספרייה הוסתרה במערה רחוקה מהמבנים הראשיים של העיר. כניסתה הענקית קושטה בפסלים של שומרי אוקיינוס עתיקים, עיניהם נראו כמתבוננות בכל מי שמתקרב. קירות המערה כוסו באלמוגים שפלטו זוהר עדין, שיצרו אשליה של שמיים מלאי כוכבים.
כשנכנסו, קלן הרגיש שהאוויר סביבו הופך צפוף יותר, מלא בהילה של חוכמה עתיקה. האולם המרכזי הוקף בעמודים גבוהים, כל אחד מהם קושט בתבליטים שסיפרו אגדות וקרבות מזמנים נשכחים. במרכז האולם ניצב שולחן עגול גדול, מוקף אבנים זוהרות.
“מקום מדהים,” קלן לחש, קולו הדהד ברחבי האולם. “כמה זמן המקום הזה קיים?”
“אף אחד לא יודע בוודאות,” השיבה ליריאל, כשהובילה אותו לעבר אחד הארכיונים. “כאן שמורים הידע והחוכמה של עמנו במשך מאות שנים. אבל היזהר, קלן. הידע הזה יכול להיות מסוכן אם אינך מוכן לקבל אותו.”
גילוי הסודות
קלן ניגש למדף שעליו הונחו מגילות עתיקות, מכוסות בכתבים משונים. הוא אחז באחת מהן בזהירות, וברגע שאצבעותיו נגעו בקלף, הוא חש בחום מוזר. דימויים החלו לצוץ במוחו – צלליות של יצורי ים מרחפים בארמונות תת-ימיים עצומים; קרבות שמטלטלים את שלוות המים; וחפצים עתיקים הפולטים עוצמה אדירה.
ליריאל התבוננה בו, מבטה זהיר. “אתה רואה משהו, נכון?”
“כן,” הוא מלמל, קולו מחוספס. “הם מראים לי… את עולמם. עולם שהיה קיים לפני שהכול הפך למה שהוא היום. היצורים האלה… הם היו עצומים, אבל משהו הרס אותם.”
הוא הסתובב אל ליריאל, עיניו בוערות. “אני חייב לגלות מה זה היה. מה הביא לסופם? והאם זה יכול לאיים עלינו עכשיו?”
סודות התרבויות האבודות
במשך שעות ארוכות קלן וליריאל חקרו את המגילות ואת התבליטים. הם גילו שהעיר שבה הם חיו הייתה רק חלק מרשת עצומה של תרבויות תת-ימיות שהתקיימו לפני אלפי שנים. העמים האלו החזיקו בטכנולוגיות ובקסמים שיכלו לשלוט בזרמי האוקיינוס, להגן על בתיהם ואפילו להשפיע על המערכת האקולוגית של הים.
אבל מוטיב אחד חזר בכל הרשומות: אזהרה על כוח שיצא משליטה. התבליטים הציגו דימויים של מערבולות, צללים ענקיים וערים הרוסות. באחת המגילות מצא קלן ביטוי שחזר שוב ושוב: “איזון הוא חיים. אובדן האיזון הוא הסוף.”
“המילים האלה… הן מדברות על סכנה,” אמר קלן, והראה את המגילה לליריאל. “אם לא נהיה זהירים, אנחנו עלולים לחזור על טעויותיהם.”
ליריאל הנהנה, פניה חמורות סבר. “לכן אתה כאן, קלן. לב האוקיינוס בחר בך מסיבה מסוימת. אתה חייב להיות זה שישמור על האיזון.”
הבנת תפקידו
כשהם עזבו את הספרייה, קלן הרגיש גם השראה וגם כובד על כתפיו. הידע שצבר פתח בפניו פרספקטיבה חדשה, אך גם הוסיף לו אחריות. כעת הבין שהעיר אינה רק מקום שעליו להגן. היא מורשת, הקשורה לכוחות עתיקים שיכולים לתמוך או להרוס את החיים באוקיינוס.
“ליריאל,” הוא התחיל, מביט בה. “את חושבת שאני מוכן לזה? זה הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין.”
היא עצרה והניחה את ידה על כתפו. “כבר הוכחת שאתה מוכן. המעשים שלך מדברים בעד עצמם. אבל זכור, אתה לא לבד. אנחנו כאן איתך, וביחד נעמוד מול כל מה שיבוא.”
קלן הנהן, מרגיש כיצד דבריה מחזקים את רוחו. כעת הוא ידע שדרכו כשומר רק החלה, וסודות ואתגרים חדשים ממתינים לו בהמשך.
